לצאת מהלופ הכלכלי
היי לכולם...
מה שלומכם? מקווה שמרגישים טוב.
אני עוברת תקופה קצת מאתגרת. מודה. יש לי מחשבות על העתיד הכלכלי שלי וזה מאד לא פשוט.
אני חיה מתקציב של 5700 ש"ח לחודש מהעבודה שלי במשרה מלאה, כרגע לא צריכה לשלם שכר דירה (כי יש לי עזרה מההורים) ומרוויחה עוד כ-1000 ש"ח בחודש בערך במזומן מטיפולים הוליסטיים שאני נותנת בזמן הפנוי שנשאר לי.
זה בטח לא נשמע כזה נורא, אבל אני לא מצליחה לגמור את החודש. אף פעם. יש לי כל חודש החזרי חובות על חובות שצברתי כשהמחלה שלי התפרצה, שאז לא עבדתי תקופה וגם כשעבדתי אז מאד מעט והרווחתי מעט...
מעולם לא פניתי לביטוח לאומי לבקשת עזרה, משתי סיבות. גם הפחידו אותי שהדבר יחסום אותי מלעבוד בכל מיני עבודות (הייתי מורה ואני מתכננת ללמוד עבודה סוציאלית - כלומר, עבודות מוסדיות/עבודות בשירות המדינה...) וגם התביישתי. רציתי להגיד לעצמי שאני חזקה ולא צריכה את זה, מה גם שזה מה שהפסיכיאטר שלי אמר לי.
ובאמת, אני מצליחה להחזיק מעמד והכל מאד יפה, אני לא "מתמודדת" טיפוסית, אני גם עובדת תמיד בכמה עבודות בו זמנית וגם לומדת וממשיכה להעשיר את עצמי כל הזמן - אבל החובות האלה... זה ממש כואב וכבר ממש נמאס לי. זה מביך להיות בת 33 ולבקש עזרה כלכלית מההורים.
אחת הבעיות העיקריות היא שאני מטופלת אצל מטפלים פרטיים וטיפולים זה יקר... ואצלי טיפול זה לא לוקסוס, זה ממש חובה. אבל אני גם לא יכולה להתפשר על סתם מטפל/ת בינוני/ת מקופת החולים, עד שמצאתי מטפלת שאני מרגישה שבאמת מקדמת אותי.
אני כמעט לא מוציאה כספים סתם, לא יוצאת כמעט למסעדות או מסיבות, לא קונה בגדים, בסופר קונה רק מה שבאמת צריך, אפילו לא בשר ודברים מוכנים כי זה יקר... יש לי רכב, כן, אבל ישן ואני משתדלת לעשות נסיעות מחוץ לעיר בתחבורה ציבורית.
כל זה ועדיין, לא סוגרת את החודש.
אני לא יודעת מה לעשות, כי זה כאילו ממש בעיה בהתנהלות. ופתאום כשנכנסת תקופה שנפשית יותר קשה לי, כמו עכשיו, ואני צריכה להוריד את העבודה השניה שלי כדי קצת לנוח - אני ממש נכנסת לברוך כלכלי.
אני יודעת שהבעיה שלי היא ממש לא בעיה שייחודית לנו, המתמודדים, אבל אני מרגישה שהיא קצת קשורה בכל זאת, כי אני מרגישה שאולי ביחס לאנשים רגילים יש לי פחות אנרגיות לעשות (בגלל התרופות, או בגלל הרגישות יתר שלי, אני לא יודעת) ובגלל זה אני לא מצליחה להכניס מספיק כסף...
מעניין אותי אם יש כאן עוד אנשים שמרגישים ככה, מה אתם עושים... אפילו סתם להתנחם בזה שאני לא לבד יעזור.
תודה שקראתם עד כאן.
עינת 123
יש במחלה, כל מחלה, משהו רגרסיבי. .. עצם זה שזקוקים לעזרה. אני בת 40. מאובחנת ומוכרת ולכן חיה מ3900 שח... ועוד 3000 מההורים כרגע. וזה אחרי שכבר עבדתי 8 שנים כפסיכולוגית. .. אז אין לי עצות מעשיות, רק אמונה שצעד אחרי צעד גם המצב הכלכלי ישתפר. ותודה לאל שיש עזרה. ..
שמידט
ליולי גם אני החלטתי בזמן האחרון שאני רוצה למצוא עבודה שתספיק לי לצרכי ולא אצטרך עזרה מההורים :)
דניאל סודק
היי ליליו :) מבינה אותך מאוד וגם מאוד מזדהה עם מצבך ותחושותייך. חשוב שתדעי שאת ממש לא לבד! מי שסובל ממצוקה כלכלית חווה תחושות של לחץ נפשי, חרדה וחוסר ביטחון המפחיתים את תחושת האושר, ואני אומרת לך את זה מניסיון אישי שלי.. כי כסף מהווה מין סוג של רשת ביטחון, ולכן זה ממש טבעי שאת מרגישה כך. אני סטודנטית שמגיעה מבית שכבר שנים המצב הכלכלי הוא ממש לא טוב, ולכן המציאות גרמה לי כבר בגיל 12 להבין שאני חייבת לעבוד ולדאוג לעצמי כי אחרת אף אחד לא יהיה שם כדי לעזור, אין לי את הרשת ביטחון הכלכלית הזאת. חשוב שתתמקדי במה שאתה עושה - את עובדת, לומדת ומנסה למצוא פתרונות למצב הזה וזה ראוי להערצה! תנסי להאמין שגם אם עכשיו רע ואפילו רע מאוד, זה מצב חולף. אנחנו עוד צעירים. יש לפנינו חיים ארוכים, מלאי הזדמנויות ואפשרויות. הרע כמעט תמיד הוא מצב חולף. חייבים לזכור תמיד, שגם אם מנקודת המבט הנוכחית שלנו נראה שזה לא הולך להשתנות ואפילו להיות גרוע יותר, הניסיון והמציאות מוכיחים שכמעט תמיד ההפך הוא הנכון, ובהמשך יש השתפרות ושינוי. וזה מצויין שאת משתפת ומדברת על זה כי זה עוזר לשחרר את כל התחושות והרגשות ולא להתמודד עם זה לבד. ואני בטוחה שבסופו של דבר הכל יסתדר לך בצורה הכי נכונה שיכולה להיות לך. שולחת לך מלא חיזוקים ואנרגיות חיוביות ומאמינה בך ושהכל יסתדר לטובה :)