מנהלי קהילה
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאין לי סיכוי
אין לי סיכוי
14/07/18 7:43
7 תגובות
להינצל אני יודעת.. המחלה לקחה הכל
תגובות
כדאי לך לקרוא גם את זה
פפפפ
בטוח שיש דברים שנשארו
דנה אברמוביץ
ובכל זאת...למרות התחושה הקשה והייאוש, מה יכול לעזור לך עכשיו?
שקופה
לעצום את העיניים ולא להתעורר לעולם זה מה שהכי יעזור לי עכשיו
mm1
יש בחיים הרבה תקופות לא נעימות, אבל אל תתייאשי, ההפך תחזקי את עצמך, מחשבות חיוביות תורמות לתחושה טובה!!!! להתייאש לא יוביל לאף מקום, המחלה לא לקחה הכל, בוודאי יש עוד הרבה אור, לפעמים פשוט צריך לחפש... עצם זה שרשמת פה את תחושותייך מראה שיש עדיין קצת אור! תנסי למצוא נקודות אור בחיים...מאמינה שיש הרבה , ומשם תתחילי לצעוד קדימה.
נויה
הרצון לברוח מהחיים ושהבעיות ייעלמו הוא מובן אבל זה ממש לא הפתרון.... ברגעים כאלו צריך לחפש את מי שיוציא אותך מהמקום החשוך הזה להבין שאת לא יכולה לבד ולא לווותר....:heart:
שקופה
אין מי. ואין לי מוטיבציה והגרוע מכל שאני כבר לא מאמינה באף אחד
נויה
לא לוותר על לחפש עזרה שתתאים לך... הייתי במקום שלך של הייאוש הזה וגם אני לא האמנתי באף אחד אבל כשהעזרה הגיעה הושטתי יד אומנם הייתי חשדנית ועדיין היה לי קשה לסמוך אבל משהו בתוכי הבין שאני חייבת להילחם ובזכות זה שאני במקום טוב יותר היום אל תתייאשי יקרה, עכשיו הכול נראה לך שחור אבל זה לא ככה לתמיד:heart: