מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

חצי שנה

14/07/18 15:58
12 תגובות

שלא הייתי באתר... והנה חזרתי היום . משהו שחזק ממני גורם לי לכתוב את מה שאני מרגישה בתקווה לשחרר קצת את הסבל.
אני לא יודעת מה קורה לי, איבדתי את המרכז שלי...
אין רוח במפרשים. אני מתעוררת כל יום בצהריים...
זה כאילו שרוח החיים לא נמצאת איתי... חוסר במוטיבציה להצליח, לכבש את החיים, לחלום, ולהגשים...
אני לא מסוגלת לחשוב על העתיד שלי בכלל.
זה מפחיד אותי בטירוף. מסיימת עכשיו שנה ג בתואר ועולה לשנה ד... ואחכ החיים מתחילים ואני מרגישה עדיין ילדה.
בת 27 ועדיין רווקה, עדיין שק חבטות, מה שנשאר מהלב שלי כבר לא מספיק כדי להרגיש אהבה שוב.
ולמען האמת אני כבר לא יודעת אם זה משהו שאני מאמינה בו.
ובכל זאת אין דבר שהייתי רוצה יותר.
מכל מקום מסתכלים עליי זוגות ובכל מקום מדברים על זה איכשהוא ואני תמיד תמיד עוצרת את הדמעות.
עד מתי הסבל הזה ימשך..................
מחשבות חוזרות על תאונה ועל דברים רעים כאלה... פתאום מגלים אצלי מחלה קשה? פתאום אני מתה בתאונה..?
אז לא הפסקתי את הכדורים אבל לאחרונה נראה שהדיכאון חוזר.


תגובות

אוסיריס
14/07/18 19:49

זה עצוב לדעת שאת בוחנת את עצמך ומעריכה אל עצמך רק בהתאם לסטטוס הזוגי שלך. ברור שאדם כמוך עם תודעה עצמית גבוהה, יכול וצריך להעריך את עצמו רק השוואה אל עצמו ולא לאחרים. זוגיות היא לא מתכון לאושר. אולי להיפך.

לא.יודעת
23/07/18 16:33

זה באמת עצוב אבל ככה זה. אני גם תמיד רואה מה שאין לי ואת חצי הכוס הריקה. זוגיות אולי הי אלא מתכון לאושר אבל מה עם אהבה?

barak2017
15/07/18 0:04

אם זה מנחם אותך אני בן 35 ועדיין רווק, מה שלא ניסיתי לא צלח, או שאין כימיה טובה, או שזה לא זה, או שהמראה לא מסתדר משהו תמיד מתפקשש שם. נכון שכל המשפחה בחגים מתאספת ואת לבד, יושבת ורואה את כל המשפוחה בחג הפסח עם הילדים שלהם ושוב מרגישה כמו אדם בודד. אני בעד לא להתרגל לזה. להמשיך לחפש ולא להתייאש. אבל מאידך שזה לא ישפיע עליך לסמוך על בורא עולם שבסופו של יום תמצאי בן זוג שמתאים לך ולא לוותר. אבל תדעי לך שאין מישהו שיכול להבין אותך כמוני. וכמונו יש רבים וטובים וזה בסדר.

לא.יודעת
23/07/18 16:34

תודה... זה באמת היה קצת מנחם (:

גרפולוגית
17/07/18 11:13

מצטרפת לBARAK2017 ומוסיפה שחברים מאד חשובים. כדאי לנסות להתחבר עם אנשים כמוך במקום הלימודים או כל מקום שאת מסתובבת בו . בדידות לא עושה טוב. לצאת לבלות ולהרגיש טוב עם עצמך. אם את לוקחת כדור שלא עושה עבודה יש מצב שצריך להחליף. בהצלחה

לא.יודעת
23/07/18 16:37

היי, יש לי דווקא די הרבה חברים! הבדידות היא התחושה, היא בתוך הראש שלי, היא כל הזמן מלווה אותי. אומרת לי שאין לי בן זוג ואף אחד לא יאהב אותי. ולהישאב לזה מאוד מאוד קל...

נעמה24
17/07/18 19:49

היי.. את מקבלת ליווי כלשהו מיקצועי במקום הנפשי?בלי קשר לכדורים יש אדם מיקצועי שעוזר לך להתמודד עם המצב? צריך לעבוד כל הזמן על שינוי החשיבה על המח..זו עבודה לא פשוטה וצריך מטפל או מטפלת טובים שגם את תתחברי אליהם.

לא.יודעת
23/07/18 16:37

הי.. כן.. חוצמזה שמגיל 16 בערך אני בטיפולים כאלה ואחרים.. כל פעם מנסה משהו אחר . כרגע אני בטיפול כבר חצי שנה בערך.

היי, כתבת שחצי שנה לא היית כאן. האם בתקופה הזו הרגשת טוב? האם יכול להיות שעכשיו כשנגמר הסמסטר ונגמרו המטלות התחילה תחושת ריקנות ותהיות לגבי החיים? בעיניי אי אפשר לצפות להרגיש תמיד טוב. יש תקופות טובות יותר ותקופות מאתגרות יותר. מה עזר לך בחודשים האחרונים? מה השתנה?

לא.יודעת
23/07/18 16:41

היי. כן הרגשתי טוב. מספיק טוב בשביל לא להכנס לאתר ולשתף כי סך הכל היה בסדר. תחושת ריקניות ותהיות נראה לי שבצורה כזו או אחרת תמיד יש לי... אבל אין ספק שזה התעצם... הורדתי במינון של הציפרלקס לפני 4 חודשים בערך כדי להפחית ולהפסיק ומאז נראה שהמצב מתדרדר אבל אני באיזשהוא מקום רוצה להתמודד עם החרא ולהפסיק להיות על כדורים... פשוט כשהמצב כל כך נורא העלאת המינון קורצת לי מתמיד

מבינה את הרצון להפסיק טיפול תרופתי, אבל אם זה גורם לתחושה ש"רוח החיים לא איתך" כפי שכתבת, אולי מוקדם מידי להפחית את המינון? מציעה להתייעץ עם הרופא ובמקביל למצוא טיפול פסיכולוגי על מנת לעבוד על דרכי התמודדות שיאפשרו לך בבוא היום להפסיק את התרופות.

לא.יודעת
24/07/18 17:37

היי מורן הפחתתי את המינון כבר לפני 4 חודשים אז כרגע אני על 10 מג. אולי כדאי שאעלה שוב? או שזאת ההזדמנות להתמודד עם הדיכאון באמת