שלום אסף, ממה שכתבת אני יכולה להסיק כי מדובר בבעיה בכלי דם בכליה, ממצא הנקרא AVM - arterio-venous malformation. ממצא זה הוא אכן ממצא שפיר הנובע מחיבור לא תקין בין עורק לווריד. אמבוליזציה היא פרוצדורה הנעשית תחת שיקוף, בה נכנסים עם צנתר (צינור מאוד דק וחלול) דרך הווריד במפשעה ומגיעים עד הכליה ובתוכה לאזור של הממצא ואז בדרכים שונות סוגרים אותו. האינדקציות לפרוצדורה הזו היא כאב ממושך, יתר לחץ דם קשה לשליטה, דימום משמעותי מדרכי השתן וסיבות אחרות. פרוצדורה זו, כאשר מבוצעת על ידי רופא מיומן, בדרך כלל אינה מלווה בסיבוכים ואחריה אפשר לחזור לחיים רגילים. כדי לתת תשובה יותר מדויקת, יש צורך ביותר פרטים על המקרה שלך. בכל מקרה, ממליצה להתייעץ עם אורולוג/ נפרולוג לגבי משמעות הממצא והדרכים הנכונות לטיפול בו.

אנגיומיוליפומה (angiomyolipoma AML) היא סוג של גידול שפיר שמקורו בתאים המצפים את כלי הדם. גידולים אלה יכולים להופיע כחלק מתסמונות גנטיות (tuberour sclerosis complex – TSC או pulmonary lymphngioleimyomatosis – LAM) או ללא קשר למחלה אחרת (הופעה ספורדית). הגידולים הללו מכילים תאי שריר, תאי שומן ותאים המצפים ריריות (תאי אפיתל). הם שכיחים יותר בנשים מגברים ולרוב מאובחנים באופן אקראי עקב ביצוע אולטרא סאונד או CT לצורך אחר. ברוב המקרים גידולים אלו לא גורמים לסימפטומים ואין פגיעה בתפקוד הכלייתי. במיעוט המקרים הם גורמים לכאב במותן, המטוריה (הופעת דם בשתן) או הפרעה בתפקוד הכליות (כאשר יש התפתחות של גידולים מרובים לאורך זמן). בכל מקרה של AML מומלץ לבצע הערכה לנוכחות TSC לא מאובחן או תת קליני. הסיכון למחלה זו גדול יותר באנשים עם AML גדול (מעל 4 ס"מ) או מס' גידולים בשתי הכליות. מבחינת הטיפול, כאשר הגידול גורם לדימום משמעותי יש מקום להתערבות, ובעיקר אמבוליזציה (חסימה של כלי הדם המדמם בצנתור). יש צורך בטיפול גם כדי למנוע דימום או כטיפול בסימפטומים (בעיקר כאבים או המטוריה חוזרת). הטיפולים האפשריים הם אמבוליזציה, כריתה חלקית של הכליה וניתוחים רדיקליים יותר (כאשר מדובר בגידולים גדולים, מרובים וסימפטומטים). טיפול נוסף אפשרי הוא בתרופה הנקראת mTOR inhibitor. קיימות בארץ 2 צורות שלה: everolimus, sirolimus. האינדקציה לטיפול היא בעיקר כאשר מדובר בגידולים מרובים אשר גורמים לפגיעה כלייתית משמעותית. בכל מקרה יש צורך לעקוב אחר הגידולים באולטרא סאונד, CT או MRI וכן מעקב אחר התפקוד הכלייתי. גידולים קטנים (<2 ס"מ) גדלים מאוד לאט, גידולים גדולים יותר גדלים מהר יותר.