לוריוואן נותן היי מעניין אם לוקחים שניים. עיכוב קטן בתפיסת תנועה, דומה להרגשה של שכרות. כאילו הראיה זזה קצת אחרי הגוף, או משהו דומה. מומלץ. עכשיו למצוא סמים חוקיים אחרים.

בוקר טוב. אני גם כאן, קורא את מה שאתה כותב. מרים אתך כוס לכבוד הפורום והשנה ומה שלא יהיה. יש היגיון במה שכתבת על הדיכאון והבדידות, וההנאה מהחיים, ייתכן שהמוצא מהסבך הוא דרך ראייה שההנאה מהחיים איננה תלויה בגורמים חיצוניים. כמו שהחיים עצמם ניתנו לנו ללא שבקשנו. ואם כך אז אולי פשוט לזרום ואז אולי נפגוש באחרים שזורמים לידנו...

תיזהר מאוד מפיתוח תלות בתרופות! התייעץ עם פסיכיאטר, כמה הוא ממליץ לך לקחת ביום. ואני מאוד מציעה לך להתחיל פסיכותרפיה עם כל הקושי שבעניין.

הסמסטר מתחיל אןטוטו, הזדמנות ליצירת קשרים. וכדאי מאוד אם קשה לך ליצור קשרים להצטרף לקבוצה טיפולית או מועדון אנוש.

שלום קראתי את מה שכתבתה ואני מאוד מזדה אם זה כל עוד תהייה יותר בחברה אתה תחליף את הדיכאון שלך ותעסיק את עצמך בשטויות של אחרים ואני מבינה את הסיבה שלך שכתבתה שיש אנשים ברמת פיגור אשמח לחבר ווצאפ אם תרצה ותרגיש דיכאון אתה יכול לפנות אלי

לא יכול להיות שאין לפחות מישהו אחד באזור מגוריך שיכול לשמש לך לחבר. ואם תלך למסגרות ותשקיע מאמצים ותהיה בטיפול ותקבל כלים חברתיים ומיומנויות חברתיות, או שתהיה בקבוצה טיפולית, אתה גם תמצא את המישהו הזה. מה אתה עושה כיום כדי למצוא חברים שאפשר להיפגש איתם פנים אל פנים?

את מתנשאת ולא רוצה להבין באמת את הקושי. ברור שאני יכול להכיר, הדרך לזה היא לא דרך מערכת השיקום שמיועדת לתפקוד נמוך.

וסתם שאלה, מה זה מבחינתך בן אדם עם תפקוד נמוך? אם מישהו חי בגיל 35 אצל ההורים, לא עובד ולא לומד ואפילו לא עוזר בבית, והוא ירצה קשר איתך, לא תרצה? ומה זה אדם על גבול הפיגור? איך תתאר אותו? אני התנדבתי עם אנשים עם פיגור והייתי במועדון אנוש וההבדל הוא גדול מאוד

כנל. ויש הרבה שכמוך. אבל אין מענה לזה. ואני מאשים את איך שהחברה בנויה היום. אם להיות ספציפי, טכנולוגיה, אינטרנט, גלובליזציה - בדיוק מה שכביכול אמור לחבר אותך לאנשים אחרים, אבל יוצר מצב הפוך. חברים מתחלפים מהר יותר מגרביים. לאנשים אין הזדמנויות שניות. לא נותנים זמן להכיר. לא נוצר מספיק זמן אינטראקציה כדי לפתח אמון אמיתי. סרטון מעניין בנושא: https://www.youtube.com/watch?v=2CieKDg-JrA הפתרון? למצוא דרך בה אנשים פשוט חייבים להיתקע איתך להרבה זמן. צבא למשל זאת דוגמה טובה. בבית ספר זה גם עובד לפעמים אבל פחות מצבא. משם והלאה? תואר? תלוי בתואר. צריך למצוא משהו שעושים עם אנשים אחרים, שמחייב שיתוף פעולה. עבודה ביחד. לי אין את זה והגעתי לכל המסקנות האלה מאוחר מידי. אין לי חברים מהבית ספר, יש בערך חבר אחד מהצבא והוא רחוק ובקשר פה ושם לעתים, ואני בתואר עמוס ופרקטי שבו כל אחד בתוך התחת של עצמו ואנשים מתחברים לאנשים שמסכמים טוב או שיש להם ערך לימודי כלשהו להצלחה בתואר, קיצר על בסיס אינטרסים בלבד. ככה זה כשלא הולכים למדעי הרוח כנראה. מוזמן לשלוח לי הודעה, אם אתה באזור הדרום גם נצא לפיצה או משהו.