מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".

לא יודע מה לעשות

14/10/18 1:35
0 תגובות

לא יודע מאיפה להתחיל, אבל אני אנסה - ברוב המקרים אני לא מצליח לרשום הכל אבל אנסה...
קודם כל, אני בן 24, עוד רגע 25, אפשר להגיד 6 שנים אחרי השחרור מהצה"ל, עשיתי רק שנה - השתחררתי עם פרופיל 21 בגין קשיי הסתגלות, הפרעת אישיות תלותית ואנטי סיציאלית.
מה עשיתי מאז..?
כלום, 6 שנים שאני מסתגר בבית, בקושי יוצא, אין לי אף חבר, אפילו לא אחד, זוגיות הייתה משהו כמו חצי שנה אבל לא עשינו הרבה דברים אינטימיים, אם בכלל. נפרדנו כי לא היה לנו קשר בכלל, בקושי נפגשנו ואני בעייתי בשיחות אחד על אחד, בטח בעניין זוגי אז לא הסתדר בנינו, אגב- היא כבר התחתנה עם מישהו אחר..
קיצור, אני 6 שנים לא עושה כלום, עבדתי במהלך השנים האלה כ-4 חודשים בעבודה חלקית של כמה שעות בודדות ועזבתי שם בגלל תקופה קשה שעברתי ועכשיו אני מתחיל להבין שזאת לא תקופה, אלא החיים שלי.
לפני כשנה הלכתי לראשונה לפסיכיאטרית, היא הייתה של מכבי, בהתחלה היא הייתה נחמדה אבל בפגישה עם אמא שלי התגלה פרצופה האמיתי, פסיכיאטרית רעה שהעליבה את אבא שלי כי הוא היה משתמש בסמים לפני כמה עשורים והוא גמול מסמים. היה לה קשה המחשבה שאני אוהב את ההורים שלי, השיחה בין אמא שלי למכשפה הזאת הייתה קשה והפסיכיאטרית איימה עליי ואמרה לי או שאני הולך לאשפוז יום או אשפוז כפוי, באותם ימים הייתי חותך את עצמי וסה"כ אמרתי לה שאני רוצה למות אבל אין לי כוונת ביצוע, כמו עכשיו, גם עכשיו אני חושב ככה ולצערי אני לא יכול לעשות את זה כי יש לי את ההורים שלי ואני לא רוצה להכאיב להם..
בכל מקרה,
הייתי מאושפז באשפוז יום משהו כמו חצי שנה ששם איבחנו לי הפרעת אישיות סיכיזואידית, חרדה חברתית קשה ודיסתימיה והפרעת קשב וריכוז.
באשפוז יום לא יצרתי קשר עם אנשים, אני יכול לספור לכם את המילים שיצאו לי מהפה במהלך האשפוז, דיברתי רק עם אנשי הצוות, אני הייתי המוזר שיושב בצד ולא מוציא מילה כל יום במשך 6 שעות, חצי שנה....
באשפוז יום קיבלתי קצבת נכות וסל שיקום(מפעל מוגן, מועדון חברתי, חונכות).
עכשיו אני מטופל במרפאה של מכבי, הפסיכיאטר פה שולל הפרעת אישיות סכיזואדית ואומר שאין מצב שיש לי את זה.
הוא אומר הפרעת קשב וריכוז, דיסתמיה וחרדה חברתית..
נו באמת, למי להאמין??
איך אני יכול לקבל טיפול הולם ונכון כשאני לא יודע באמת מה יש לי..?
אני נוטה להאמין לפסיכיאטר של האשפוז, הוא גם יותר בכיר, מנהל המחלקה של האשפוז יום והוא והצוות הם אלה שראו אותי חצי שנה...
הפסיכיאטר פה ראה אותי כמה פגישות בלבד..
אני חושב שאין להם כלים להתמודד איתי ולכן הוא לא רושם סכיזואיד כי קשה לטפל בזה.


תגובות