אתה מפגר.
אתה עושה מניפולציות. כשנוח לך אתה פגוע נפש וכשלא אז לא.
אתה משקר, אתה מסתיר ממני משהו.
לאן נעלם כל הכסף שלך?!
אולי אני אהיה אפוטרופוס שלך.
אתה לא יודע להתנהל כלכלית.
ככה אתה גומל לי?! אחרי כל השנים שגידלתי אותך לבד?! עם כל המאמץ?!
אני הבן אדם היחיד שאכפת לו ממך!!
אני רוצה לדעת אילו תרופות אתה לוקח.
הפסקת לשתף אותי, אין לי אמון בך. למדת לשקר, הלב שלי כבד.
אתה מעציב אותי.
אתה מעציב אותי.
אתה מעציב אותי.


----בין לבין נהרות של קצף זורמים מהפה שלה. הקול אימתני.
תמיד אלים, לעתים יורד לטון נמוך של נחש, של רוע מוחלט. האשמות. מילים קשות.----

סליחה שאמרתי את המילה ההיא.
אמרתי מילה לא נכונה. אני יודעת שקשה להתגבר על מילה או לוקח זמן.
העברה של האחריות אלי. אני זה שנפגע בלי שהיה צריך להיפגע. אני זה שטעה. אני זה שעשה משהו לא נכון. היא - מילה אולי.
השגיאה הכי גדולה הייתה שנולדתי.
---מפגרת, מטומטמת, אישה רעה, אמא(לצערי). ואני אומר--- "אם את חושבת שהעניין הוא המילה את טועה מאוד."
להחזיק את זה בפנים. הצוהר שלי, התקווה. נמצא כשאעבור לדירה שלי.


לא יודע איך להתמודד.. עדיף להדחיק. אני בהחלט לא הולך להעלות מולה את הרמה שבה היא לא יודעת לדבר בנעימות ולהעלות קשיים. עוד קצת.. רק עוד קצת..
למה לי? למה לא לוותר? המחשבה עולה. יותר מאחת. אני מדמיין את עצמי מת בדרך אחת, שניה, שלישית. ממש חבל שעוד יש לי רצון איפושהו לחוות את החיים.