כמוניער"ן - עזרה ראשונה נפשיתזה קשה לנוע בלי מניע

זה קשה לנוע בלי מניע

30/10/18 3:18
2 תגובות
קשה לי להיות. קשה לי לשים כל פעם מסיכה מחייכת כשאני עם אנשים, לספר בדיחות, לצחוק, לעבור את היום, אבל בסוף אני לבד.
יש לי חברים, יש לי אנשים שאוהבים אותי, אבל הכל מרגיש חסר משמעות. לא משנה מה אומרים לי או כמה טוב היום שלי היה או כמה כיף היה לי עם האנשים שמסביבי, בסוף היום אני מרגיש לבד, ריק, חסר מטרה, חסר רצון.
למה אני עושה את מה שאני עושה? אני כאילו זורם עם התנועות של היומיום כי צריך לעשות את מה שצריך, ואני לא באמת *רוצה* כלום.
אין לי מוטיבציה לקום ללכת לדבר להיפגש לחייך לאהוב לעשות, אבל אני עושה את כל זה בכל זאת ולא נותן לאף אחד לדעת מה אני חושב בפנים.
לפעמים זה יוצא, אבל תמיד בתור בדיחה. ההומור שלי אפל/שחור/דכאוני כי אולי זאת הדרך שלי להוציא את מה שיש בפנים אבל בלי שאף אחד ידע את האמת.
לכאורה החיים שלי טובים. לא חסר לי כלום בבית, אני סטודנט למקצוע נחשב, קשה מאוד בלימודים אבל אני מצליח יחסית לאחרים. יש לי חברים מהתיכון, מהצבא, מהתואר. אבל אף אחד לא יודע באמת מה אני מרגיש בפנים. אני מסתתר מאחורי צחוקים ובדיחות כאילו הכל בסדר, אבל אין לי טיפה של הערכה עצמית או תחושה של שווי עצמי. אני לא חושב שמגיע לי להיות מאושר.
אני יודע שיש סביבי אנשים שרוצים בטובתי ורוצים לעזור אבל אני לא יכול לעשות משהו אחר חוץ מלהיסגר בתוך עצמי ולדחות את העזרה שמוצעת לי. אני לא מרגיש בנוח להוציא את הרגשות שלי החוצה כי אם אני אומר את הדברים שאני חושב בפנים זה הופך אותם לאמיתיים. מי שאני באמת יצא החוצה ואני לא חושב שזה מישהו ששווה משהו.
אני לא זוכר את הפעם האחרונה שהרגשתי בה מאושר. אני לא יודע מה אני רוצה או צריך בשביל להרגיש אושר. התחביב הכי גדול שלי הוא לברוח מהמציאות. סדרות טלוויזיה, אנימציה, ומשחקי מחשב הם הבריחה הכי טובה שלי - לשקוע בתוך עולם אחר בסיפור אחר ולשכוח איפה אני חי וכמה ריק לי בחיים. אף פעם זה לא הגיע לנקודה בה הבריחה מהמציאות פגעה בי בחיים האמיתיים אבל אני תמיד מעדיף בסופו של דבר להיכנס לעולם אחר לכמה שעות מאשר לבלות עם אנשים בעולם האמיתי. אני כן מבלה עם חברים ואני כן נהנה כשאני עם אנשים שאני אוהב. אבל זה מרגיש כאילו להיות עם אנשים "מרוקן לי את הסוללה" ואני "מטעין אותה" כשאני נמצא לבד ושוכח את המציאות. ובסופו של דבר כשאני לבד אני מדוכא.
אלכוהול וקנאביס הם חלק מהחיים שלי ומהבריחה שלי גם כן. תוך כדי שיש לימודים אני לא משתמש בהם כמעט בכלל - כי אני יודע שאני צריך ללמוד ולתפקד. אבל בחופש, יום מושלם בשבילי הוא להישאר בחדר, מסטול, ולשחק משחקי מחשב ולראות סדרות.
אין לי חשק להיות פעיל. אני מחפש כמה שפחות אחריות וכמה שפחות חובות כדי שאני אוכל "לברוח" למשחקים כמה שיותר.
אני בן 24 ואף פעם לא הייתה לי אהבה. היו לי מערכות יחסים אבל אף פעם לא אהבתי את בת הזוג שלי. מערכות היחסים שלי לא היו עם מישהי שרציתי ואהבתי, אלא אם מישהי שראיתי שהיא בעניין שלי וחשבתי לעצמי "למה לא" ופשוט היינו ביחד עד ש"נכבה לנו הנר". כל קשר עם מישהי שאני רציתי להתחיל בחיי נגמר בדחייה. לא קרה לי שרציתי לצאת עם מישהי ולפתח איתה מערכת יחסים והרגשות היו הדדיים. כרגע אני לבד 3 שנים. אין לי רצון לפתח קשר עם אנשים חדשים. כל מי שזר בשבילי, לא מעניין אותי ואני לא רוצה אותו/אותה בחיים שלי. אני לא יודע איך לתפקד במצבים חברתיים. לפעמים אני פשוט שותק כי אין לי מושג מה מקובל לאמר או מה הצד השני מצפה שאני אגיד או איך אני אמור להגיב.
קשה לי לראות אנשים מאושרים. למה הם כן ואני לא? מה הם יודעים שאני מפספס? יש אנשים שמתמודדים עם דברים פי 1000 יותר גרועים ממני והם בסדר גמור. למה אני מרגיש חסר ערך? אני יודע שהאנשים סביבי אוהבים אותי ואני חשוב להם אבל זה לא משנה כלום להרגשה הפנימית שלי. יש גם אנשים שאני יכול לדבר איתם על מה שעובר עלי, אבל אני לא רוצה, כי אז אני אשבור את המסכה. אני לא רוצה לשבור את התבנית הזאת שבניתי לעצמי שאני מחוייך ומצחיק וכלום לא פוגע בי.
לפעמים אני שוכח "לשים את המסכה" ואני מקבל תגובות בסגנון "מה קרה לך? למה אתה ככה? מה אתה עצוב? מה יש?". אני לא רוצה להגיד שהתשובה היא.. שום דבר מיוחד. זה פשוט אני ששכחתי לרגע שאני צריך לעשות דמות של מישהו שמח. במקום זה אני מסיט את העניין עם בדיחה או עלבון. הדבר האחרון שאני רוצה זה יחס מיוחד מאנשים. הדבר האחרון שאני רוצה זה שיתייחסו אלי כמו מישהו שצריך יחס מיוחד או זהיר או שונה בגלל מה שאני חושב בפנים.
איך אני אמור לנוע בחיים בלי מניע? אין לי משהו שאני רוצה לעשות ואין לי מקום שאני רוצה להגיע אליו.

2 תגובות

שרה-מתנדבת-ערן
מתנדב ער"ן
מתנדבת בער"ן כשנה אם 4 ילדים וסבתא ל5 נכדים, אחות מיילדת
30/10/18 11:56
היי שמי שרה מתנדבת בערן . שומעת את הקושי שלך . כתבת זאת בצורה מאוד בהירה .יחד עם זאת אתה מצליח לשים על עצמך מסיכה ברוב הזמן ולתפקד .אבל המקום הכואב לו אתה נותן מקום רק שאתה לבד . ובורח לאלכוהול ולקנ...
היי שמי שרה מתנדבת בערן . שומעת את הקושי שלך . כתבת זאת בצורה מאוד בהירה .יחד עם זאת אתה מצליח לשים על עצמך מסיכה ברוב הזמן ולתפקד .אבל המקום הכואב לו אתה נותן מקום רק שאתה לבד . ובורח לאלכוהול ולקנאביס .זו דרך . אבל לאורך זמן זה משאיר את הכאב בילתי פתור וחבל .. מציעה לחשוב אולי על שיח עם איש מקצוע . ליפתוח את הכאב ולנסות להקל עליו .לכל אחד יש מקומות כואבים .ומסכות .זו הדרך שלנו לתפקד . אבל כשזה מנהל אותך לדעתי זה כבר משהו שכדאי לחשוב איך מקלים על הכאב .על פי מה שאתה כותב אתה מוקף בחברים .שזה נהדר . מצליח ומוכשר .תודה לך על גילוי הלב . אתה יותר ממוזמן לדבר איתנו בכל זמן שתרגיש צורך .
אמיר.-.מתנדב.ער-ן
מתנדב ער"ן
30/10/18 14:09
שלום לך, "אני יודע שיש סביבי אנשים שרוצים בטובתי ורוצים לעזור אבל אני לא יכול לעשות משהו אחר חוץ מלהיסגר בתוך עצמי ולדחות את העזרה שמוצעת לי. אני לא מרגיש בנוח להוציא את הרגשות שלי החוצה כי אם אני או...
שלום לך,

"אני יודע שיש סביבי אנשים שרוצים בטובתי ורוצים לעזור אבל אני לא יכול לעשות משהו אחר חוץ מלהיסגר בתוך עצמי ולדחות את העזרה שמוצעת לי. אני לא מרגיש בנוח להוציא את הרגשות שלי החוצה כי אם אני אומר את הדברים שאני חושב בפנים זה הופך אותם לאמיתיים. מי שאני באמת יצא החוצה ואני לא חושב שזה מישהו ששווה משהו."

יש אמונה מסוימת שמסתתרת בדברים שלך, כאילו הדברים לא לחלוטין אמיתיים אם הם נשארים בפנים, כאילו אתה הופך דברים לאמיתיים רק אם אתה מדבר עליהם. זה כואב ומפחיד לדבר, לפעמים זה נראה שאם נדבר יותר נהיה מוגנים פחות. אני חושב שאתה לא צריך לתלוש את המסכה בכוח מהפנים שלך. יש הרבה מצבים בחיים שבהם צריך מסכה מחייכת. אבל אני מאחל לך שכן תמצא איזושהו מרחב בטוח, מקום שבו אפשר לספר מה עובר עליך ולקבל יחס. זה יכול להיות גם בעולם הוירטואלי (פה) אם זה יותר נוח בהתחלה.

אפילו אם הקולות של "זה לא מגיע לי" יישארו איתך, תדע שאלה לא הקולות היחידים, ושיש בך גם חלק שמרגיש שמגיע לך.

"אני כן מבלה עם חברים ואני כן נהנה כשאני עם אנשים שאני אוהב. אבל זה מרגיש כאילו להיות עם אנשים "מרוקן לי את הסוללה" ואני "מטעין אותה" כשאני נמצא לבד ושוכח את המציאות. ובסופו של דבר כשאני לבד אני מדוכא."

אני חושב שחשק/מניע/רצון לעשות דברים מראש הם דברים חשובים מאוד, שלפעמים יכולים להמריץ אותנו לפעולה, אבל בהרבה מקרים החשק הוא דבר מטעה, ולא משכנע, והדברים הנעימים באמת הם אלה שצריך להתאמץ בשבילם: כמו למשל להיות עם אנשים (בתנאי שהם חברים טובים); הרבה פעמים זה יותר משמעותי בסופו של דבר מלהישאר בחדר.
קראתי פעם על טכניקה של ניהול יומן חוויות. אתה כותב מה הציפיות שלך מחוויה מסוימת מראש (בסולם של 1 עד 10, נגיד) ואז כותב כמה היה בפועל. זה נראה, שאנשים מעריכים שירגישו לא טוב בסיטואציות מסוימות (כמו למשל סיטואציות חברתיות), ובסוף מרגישים בהן די טוב. ולהיפך, עם סיטואציות שלא דורשות כמעט הרבה (כמו לשחק במשחקי וידאו) אבל בעצם יש בהן הרבה בדידות וכאב.

"איך אני אמור לנוע בחיים בלי מניע? אין לי משהו שאני רוצה לעשות ואין לי מקום שאני רוצה להגיע אליו."
שאלה גדולה, ומאוד מאתגרת... אני חושב שמקרים רבים המניע מסתתר, לא מורגש, ומתגלה רק תוך כדי הפעולה שאנחנו עושים או אחריה, ולא ממש לפני. קודם עושים ואחר כך, אולי, מבינים למה.

אתה עושה רושם של בחור חושב, חכם ורגיש. אתה בטח יודע שאי אפשר מיד לשפר את הכול, למצוא מניע שייתן מענה לכל הקשיים, וגם אי אפשר להוריד לחלוטין את המסכה, אבל אפשר למצוא מניע לחלק מהדברים, לעשות בחירות שהן קצת יותר בריאות, להוריד את המסכה בפני מי שמתאים לך.
מקווה שתרגיש טוב.
אמיר

מנהלי קהילה

יאיר - ער'ן
יאיר - ער'ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
מיכל ל. - ער
מיכל ל. - ער"ן
מנהלת שירות האינטרנט בער"ן נשואה+2

מובילי קהילה

תקווה - מתנדבת ער
תקווה - מתנדבת ער"ן
אני פנסיונרית, נשואה, יש לי 3 ילדים בוגרים ו-5 נכדים. למדתי באוניברסיטה מתמטיקה ומדעי המחשב. לפני הפרישה עבדתי בפיתוח תוכנה ובהמשך בתמיכה במוצרים שהחברה שלנו ייצרה.
מורן- מתנדבת ער
מורן- מתנדבת ער"ן
היי :) אני מורן, מתנדבת בער"ן מזה כשלוש שנים.
שרה-מתנדבת ערן
שרה-מתנדבת ערן
מתנדבת בער"ן כשנה אם 4 ילדים וסבתא ל5 נכדים, אחות מיילדת
גפן - מתנדבת ער
גפן - מתנדבת ער"ן
מחר יום חדש
גילה 22 מתנדבת ערן
גילה 22 מתנדבת ערן
אלמנה בת 70 2 ילדים 6 נכדים מלמדת מחשבים גיל שלישי שרה במקהלה שוחה כל השנה
ד
ד"ר שירי דניאלס
מנהלת מקצועית ארצית בעמותת ער"ן מרצה באוניברסיטת תל אביב מומחית לייעוץ קצר מועד מחברת הספרים "עוצמת ההקשבה - כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו "כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי - התמודדות חיובית עם פרידה וגירושים", בהוצאת מטר