מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
כמוניער"ן - עזרה ראשונה נפשיתזה קשה לנוע בלי מניע

זה קשה לנוע בלי מניע

30/10/18 3:18
0 תגובות

קשה לי להיות. קשה לי לשים כל פעם מסיכה מחייכת כשאני עם אנשים, לספר בדיחות, לצחוק, לעבור את היום, אבל בסוף אני לבד.
יש לי חברים, יש לי אנשים שאוהבים אותי, אבל הכל מרגיש חסר משמעות. לא משנה מה אומרים לי או כמה טוב היום שלי היה או כמה כיף היה לי עם האנשים שמסביבי, בסוף היום אני מרגיש לבד, ריק, חסר מטרה, חסר רצון.
למה אני עושה את מה שאני עושה? אני כאילו זורם עם התנועות של היומיום כי צריך לעשות את מה שצריך, ואני לא באמת *רוצה* כלום.
אין לי מוטיבציה לקום ללכת לדבר להיפגש לחייך לאהוב לעשות, אבל אני עושה את כל זה בכל זאת ולא נותן לאף אחד לדעת מה אני חושב בפנים.
לפעמים זה יוצא, אבל תמיד בתור בדיחה. ההומור שלי אפל/שחור/דכאוני כי אולי זאת הדרך שלי להוציא את מה שיש בפנים אבל בלי שאף אחד ידע את האמת.
לכאורה החיים שלי טובים. לא חסר לי כלום בבית, אני סטודנט למקצוע נחשב, קשה מאוד בלימודים אבל אני מצליח יחסית לאחרים. יש לי חברים מהתיכון, מהצבא, מהתואר. אבל אף אחד לא יודע באמת מה אני מרגיש בפנים. אני מסתתר מאחורי צחוקים ובדיחות כאילו הכל בסדר, אבל אין לי טיפה של הערכה עצמית או תחושה של שווי עצמי. אני לא חושב שמגיע לי להיות מאושר.
אני יודע שיש סביבי אנשים שרוצים בטובתי ורוצים לעזור אבל אני לא יכול לעשות משהו אחר חוץ מלהיסגר בתוך עצמי ולדחות את העזרה שמוצעת לי. אני לא מרגיש בנוח להוציא את הרגשות שלי החוצה כי אם אני אומר את הדברים שאני חושב בפנים זה הופך אותם לאמיתיים. מי שאני באמת יצא החוצה ואני לא חושב שזה מישהו ששווה משהו.
אני לא זוכר את הפעם האחרונה שהרגשתי בה מאושר. אני לא יודע מה אני רוצה או צריך בשביל להרגיש אושר. התחביב הכי גדול שלי הוא לברוח מהמציאות. סדרות טלוויזיה, אנימציה, ומשחקי מחשב הם הבריחה הכי טובה שלי - לשקוע בתוך עולם אחר בסיפור אחר ולשכוח איפה אני חי וכמה ריק לי בחיים. אף פעם זה לא הגיע לנקודה בה הבריחה מהמציאות פגעה בי בחיים האמיתיים אבל אני תמיד מעדיף בסופו של דבר להיכנס לעולם אחר לכמה שעות מאשר לבלות עם אנשים בעולם האמיתי. אני כן מבלה עם חברים ואני כן נהנה כשאני עם אנשים שאני אוהב. אבל זה מרגיש כאילו להיות עם אנשים "מרוקן לי את הסוללה" ואני "מטעין אותה" כשאני נמצא לבד ושוכח את המציאות. ובסופו של דבר כשאני לבד אני מדוכא.
אלכוהול וקנאביס הם חלק מהחיים שלי ומהבריחה שלי גם כן. תוך כדי שיש לימודים אני לא משתמש בהם כמעט בכלל - כי אני יודע שאני צריך ללמוד ולתפקד. אבל בחופש, יום מושלם בשבילי הוא להישאר בחדר, מסטול, ולשחק משחקי מחשב ולראות סדרות.
אין לי חשק להיות פעיל. אני מחפש כמה שפחות אחריות וכמה שפחות חובות כדי שאני אוכל "לברוח" למשחקים כמה שיותר.
אני בן 24 ואף פעם לא הייתה לי אהבה. היו לי מערכות יחסים אבל אף פעם לא אהבתי את בת הזוג שלי. מערכות היחסים שלי לא היו עם מישהי שרציתי ואהבתי, אלא אם מישהי שראיתי שהיא בעניין שלי וחשבתי לעצמי "למה לא" ופשוט היינו ביחד עד ש"נכבה לנו הנר". כל קשר עם מישהי שאני רציתי להתחיל בחיי נגמר בדחייה. לא קרה לי שרציתי לצאת עם מישהי ולפתח איתה מערכת יחסים והרגשות היו הדדיים. כרגע אני לבד 3 שנים. אין לי רצון לפתח קשר עם אנשים חדשים. כל מי שזר בשבילי, לא מעניין אותי ואני לא רוצה אותו/אותה בחיים שלי. אני לא יודע איך לתפקד במצבים חברתיים. לפעמים אני פשוט שותק כי אין לי מושג מה מקובל לאמר או מה הצד השני מצפה שאני אגיד או איך אני אמור להגיב.
קשה לי לראות אנשים מאושרים. למה הם כן ואני לא? מה הם יודעים שאני מפספס? יש אנשים שמתמודדים עם דברים פי 1000 יותר גרועים ממני והם בסדר גמור. למה אני מרגיש חסר ערך? אני יודע שהאנשים סביבי אוהבים אותי ואני חשוב להם אבל זה לא משנה כלום להרגשה הפנימית שלי. יש גם אנשים שאני יכול לדבר איתם על מה שעובר עלי, אבל אני לא רוצה, כי אז אני אשבור את המסכה. אני לא רוצה לשבור את התבנית הזאת שבניתי לעצמי שאני מחוייך ומצחיק וכלום לא פוגע בי.
לפעמים אני שוכח "לשים את המסכה" ואני מקבל תגובות בסגנון "מה קרה לך? למה אתה ככה? מה אתה עצוב? מה יש?". אני לא רוצה להגיד שהתשובה היא.. שום דבר מיוחד. זה פשוט אני ששכחתי לרגע שאני צריך לעשות דמות של מישהו שמח. במקום זה אני מסיט את העניין עם בדיחה או עלבון. הדבר האחרון שאני רוצה זה יחס מיוחד מאנשים. הדבר האחרון שאני רוצה זה שיתייחסו אלי כמו מישהו שצריך יחס מיוחד או זהיר או שונה בגלל מה שאני חושב בפנים.
איך אני אמור לנוע בחיים בלי מניע? אין לי משהו שאני רוצה לעשות ואין לי מקום שאני רוצה להגיע אליו.


תגובות