מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילההמחלקה לבוגרות- שוב המתנה והמוטיבציה השברירית

המחלקה לבוגרות- שוב המתנה והמוטיבציה השברירית

6 תגובות

לא נכנסתי לפה תקופה ארוכה.. הרבה עבר עליי מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה.
עוד ניסיון אשפוז שוב במחלקה לבוגרות, שגם הפעם לא צלח. שוב לחוש את אותה תחושת כשלון. ממתינה לבנתיים לעדכון בנוגע לקבוצה שהציעו לי שאמורה להיפתח בקרוב.. בנוסף, למעקבים אצל דיאטנית שאמורה להתחיל. אמרו שייצרו קשר בקרוב. לא התקשרו. שוב מנסה לברר, משיבים לי- ״ ייצרו איתך קשר ״ לבנתיים עבר חודש וחצי מאז ששוחררתי על-ידי הצוות המטפל ואין מכתב שחרור. שוב מתקשרת לבקש שיכינו את המכתב (שאוכל להגיש לביטוח לאומי) והמכתב טרם מוכן.. מה שמעצים עוד יותר התחושות. עולה המחשבה שאם ככה אז אולי בכלל כדאי לוותר על הטיפול ?? .. כי אם ״שכחו״ אז לא צריך.. והמוטיבציה שלי כרגע היא כל כך שברירית.. ואני? מנסה בכל כוחותיי לשמור עליה..
שלא תבינו לא נכון, שהייתי שם, במחלקה- באופן מפתיע, הרגשתי שד״ר גור, ניסה לעזור לי.. לבוא לקראתי .. מה שעזר לי להחזיק שם עוד יום ועוד יום {עד שהתקבלה ההחלטה לגביי על-ידי הצוות המטפל..} ועכשיו התחושות הן אחרות..
ואיך בכלל פותחים ומדברים בפניי הדיאטנית על תחושת האכזבה ממנה ?? דווקא היא, מכל הצוות, שידעה את הקשיים שלי וויתרה עליי.. ואולי .. אוליי זאת רק אני שהגעתי עם ציפייה שהיא תעזור לי 'לשרוד' את האשפוז הזה, על אף ולמרות הקשיים, ממנה שהכי ציפיתי שלא תוותר עליי- ברגע האמת ויתרה..
לא יודעת למה אני בכלל כותבת זאת.. רק רציתי לפרוק הבוקר את התחושות .. ולבנתיים אני ממתינה.. {בתקווה שעד אז המוטיבציה השברירית שבי, לא תדעך ותעלם..}.
ובכלל רציתי לכתוב כותרת אחרת אופטימית יותר אבל לא מצליחה..


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
07/11/18 12:43

יקרה, העובדת שאת משתפת פה אומרת שיש לך את האפשרות לבקש עזרה. לשאלתך, כן, לספר לדיאטנית. בוודאי שלספר. הרי זה חלק מהתהליך הטיפולי. אני מבינה את חוסר האונים שאת חשה. וכשמדובר במסגרת רפואית טיפולית כמו המחלקה בתל השומר ישנם גורמים שונים ורבים שמשפיעים את החלטות הצוות. מצטערת שאת חווה את הקושי הזה, אם את עדיין שם, מקוה שתבחרי לשתף גם שם.

תודה מיכל. לאחר שיחה טלפונית הבוקר, מרגישה תקועה מבלי יכולת לזוז.. להגיע לאותה אחת ולשתף בתחושות או שפשוט לוותר ולקבוע לאחרת?? (כי הרי היא וויתרה עליי, לא?) שזה גם לא קל עבורי בגלל הקושי שיש לי לסמוך ולתת אמון.. מצד אחד התאכזבתי ממנה ומהצד השני אני מתקשה מאוד (!!) להתחיל מחדש את כל התהליך וללכת למישהי אחרת מהמחלקה כי הרי היא כבר מכירה אותי מעט ומודעת לקשיים שלי אז לא צריך להתחיל ולהסביר את הכל מההתחלה.. ובכלל המוטיבציה שלי כל כך שברירית.. מפחדת שארגיש לא מובנת, מפחדת שאבהל ולא אצליח להישקל.. רוצה כל כך לנסות ולהוכיח אחרת ובאותה הנשימה מבוהלת כל כך..

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
11/11/18 19:43

יקרה, אכזבה זה חלק מלהיות בקשר בינאישי, על אחת כמה וכמה קשר משמעותי בו את מביאה את עצמך וקשייך. כן, אני מקוה שתצליחי לחלוק את תחושותייך עם אותה אחת. זה לא מבטיח שהיא תבין, תכבד, או תקבל, כי הרי אין לדעת כיצד היא תגיב, אבל לרוב, החרדה לפני הדבר הרבה יותר עוצמתית מהדבר עצמו. כלומר, אנחנו הרבה פעמים אומרות לעצמינו שבטח יהיה קטסטרופה כשלמעשה בפועל הדברים לא בדיוק חמורים כפי שחשבנו. מקוה שתצליחי. ומי יודע, אולי תהיה הפתעה? אולי היא תקשיב ותנסה להבין? גם אחרי שיש משבר אמון לעיתים אפשר לרכוש את האמון בחזרה. מה את אומרת? קחי נשימה, תזכרי את המטרה, לטפל בעצמך. ולעבור מהמורה כזו זה צעד שיכול לחזק אותך (גם אם התוצאה לא לגמרי מה שרצית, העובדה שאת מתמודדת היא החשובה פה.

היי מיכל, תודה על דברייך. לבנתיים שמתי לעצמי מטרה אחת- להגיע, להגיע, להגיע (!!) ולהישקל (אפילו בשלב הראשוני מבלי לדבר את התחושות מהאשפוז בפגישה..) אקח נשימה ואזכיר לעצמי את המטרה.. אני חייבת לא להיבהל או לפחות להצליח גם אם אני מבוהלת מכך.. תודה לך! ❤️ (אולי אכתוב פה איך היה אחריי..)

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
11/11/18 21:06

בהצלחה!

בשקט בשקט המחשבות מתרוצצות.. חושבת עד כמה מתסכל לראות שעבר זמן וכלום לא השתנה. עדיין מרגישה שאני מתנהלת על-פי הסימפטומים והפרעת האכילה. בנתיים הנמכתי ציפיות אצלי. כששוחררתי הציעו קבוצה לכרוניות כי חושבים שאין טעם באשפוז נוסף, אבל נראה לי שאוותר על זה (אין טעם באמת לצפות כל כך הרבה זמן למשהו..) בהתחלה זה החזיק אותי. נתן לי תקווה. אבל (!!) עברו כבר כמה חודשים מאז.. ושוב מיום ליום המוטיבציה שלי לטיפול דועכת. מקווה לפחות להגיע למעקב אצל הדיאטנית. אמורה להתחיל ממש בקרוב.. יודעת שאני חייבת לא לוותר לעצמי. אבל איך מתחילים את הכל מחדש?.. זה המצב אצלי פחות או יותר. איך היום שלכן עד כה?