היי טוהרית, האמת? אם היית מספרת לי את זה בתור אדם זר שיושב לידי בפאב, נראה לי שהייתי מרגיש מזה בנוח וכיף לדבר איתך. כי זה נשמע כל כך מוכר ודומה לי. לא יודע להסביר, אבל בכללי לשמוע מישהו מדבר איתי בכנות ופתיחות, גורם לי לתחושה שיש מולי בנאדם שאני יכול לסמוך עליו ולדבר איתו חופשי בסבבה

קודם כל תודה! אני מוחמאת וזה כיף גדול! זה באמת הזה! אני לא מוצאת אנשים כנים. הפתיחות של הרוב הם על נושאים לא רלוונטים , וממש יש הרגשה שהרוב צבוע או אינטרסנטים..

הי טהורית, ממש מבינה מה מרגיש לך. מצד אחד את מנהלת חיים עם מערכות יחסים טובות ומצד שני תחושות בדידות. לפעמים לא משנה כמה נהיה מוקפים באנשים ועשייה עדיין נרגיש לבד. כולנו מרגישים כך לפעמים. אז ראשית את לא לבד ! גם פה בפורום ההודעה האותנטית שלך מייד יצרה אימפקט ומענה. אז את יכולה ! תחושת הבדידות יכולה להיות מנוהלת בעיקר אצלנו בראש. הרי העולם מתנהל כמו מראה של מה שקורה אצלנו. תעשי ניסיון. תחליטי שבמפגש הבא בקורס שנרשמת אליו את מודעת לכך שאת מחייכת חיוך קטן כל הזמן. חיוך כזה מבפנים. אחכ אם יבוא לך, תשתפי פה מה קרה ?! כל חכה שתזרקי למים תדוג לך דג. תמיד. השאלה היא איזה דג. זה תלוי בנו. בגישה שלנו.