באסה.... אין לי מילה אחרת לתאר את זה. זה קורה לך לעיתים קרובות או שזה משהו חד פעמי? יש לך אפשרות בנתיים לגור עם מישהו כדי לא להיות לבד?

לגמרי באסה. ואני עדין מתוסכלת וכועסת כל כך עצמי.. כן. זה קורה לי כשאני מפחדת.. כשאני רוצה לברוח... כשאני לא מצליחה להתמודד עם העולם הזה. אז בדר"כ.. אני לא הולכת לישון. וקובעת תמיד את כל הדברים המפחידים האלו על הבוקר. כדי שאוכל לצאת כבר באור השמש.. אבל אתמול בכל אופן קרסתי איכשהו. אוףףףףףףףףףףףף

כןןןןןןן אמרו לי רק רשימת המתנה......... אם יהיה ביטולים.. רשימת המתנה - מתכון להוצאות נשמה ... סליחה על הציניות.. עדין לא נרגעתי מהעצבים האלו.. לוקחת כדור הרגעה. ועוד אחד.. ועכשיו גם עייפה... הלוואי שיהיה בסוף טוב. תודה לכן! תודה שאתם פה. תודה שיש לי למי לפנות. כשאני כל כך לבד שם. כשההורים והמשפחה רק מזלזלים. ואני צריכה לשרוד את זה לבדדדדד תודההההההה

אני לא חושבת שזה קשור לאי הבנה של הסביבה. הפסיכיאטרית עובדת במקום הזה בימים ושעות מסויימות, והתורים אליה נקבעים מראש כי יש הרבה ביקוש ומעט שעות קבלה. נקבע תור חדש, שהקרוב ביותר היה בעוד חודש ואם במקרה יהיה מישהו שיבטל, יודיעו והתור יוקדם. אני יודעת שזה מתסכל אבל קחו בחשבון שהתור שהתפספס יכול היה לעזור למישהו שצריך אותו. ברור לי שזה רצף של אירועים חסרי מזל (לא נרדמת מרוב הלחץ, נרדמת מאוד מאוחר ושכחת לשים שעון מעורר) אבל יש במערכת עוד הרבה מאוד גורמים (עובדים, מטופלים אחרים), שגם להם יש אילוצים וצרכים. בקיצור, מה שהיה היה וניתן רק ללמוד מהמקרה המצער ולהפיק לקחים לעתיד

האי הבנה לא התכוונה לסביבת המטפלים... אני אמרתי לכם תודה. שאתם פה. שיש לי עם לדבר. כשבמשפחה שלי אין לי את המקום הזה. ולא הבנה. ולא רצון להבין. התסכול שלי היה תסכול עצמי. ממני. מהסיטואציה המבאסת הזאת שנפלתי אליה. תכלס.. בינינו. אני אשמה. ואני לוקחת את האחריות על כך. אין לי כל תלונה לפסיכיאטרית. ולא למזכירות. ולא לחוסר בתורים. להיפך. אני יודעת שהיא טובה. ושווה את זה. וזה הגיוני שיהיה עומס... . ודוקא המזכירה שם היתה ממש נחמדה וניסתה לעזור. והיתה עם הרבה הבנה.. כבר נתקלתי באנשים שצעקו עלי שלא הגעתי. והם סך הכל קיבלו זאת בהבנה.. והכלה.. הבאסה היא שלי. ובאשמתי. ומקווה שעד שיגיע התור. אקבל שוב כוח ללכת למרפאה.