מנהלי קהילה
מובילי קהילה
הכלבה שלי מתה
הי, אני בת 13, ואתמול הכלבה שלי מתה... היא איתי כבר 9 שנים.... מאז שאני זוכרת את עצמי אני איתה. אני גדלתי והיא גדלה איתי, היא תמיד הייתה שם בשבילי. כל פעם שהייתי עצובה היא הייתה באה אלי ומלקקת אותי, וכבר הייתי שוכחת מהכאב....
תמיד היא הייתה משפרת לי את המצב רוח, וכל פעם שהייתי חוזרת מבית הספר היא הייתה קופצת עליי. היינו משחקות ביחד, הייתי זורקת לה כדור והיא הייתה רצה להחזיר לי אותו, זה היה כל כך כיף.
אתמול כלבה נשכה אותה, והיא לא שרדה.
אני לא מצליחה להכיל את זה, כל היום אני בוכה. היום לא הלכתי לבית ספר, לא יכולתי לחשוב שאני אחזור הביתה והיא לא תהיה שם לקפוץ עלי בשמחה....
אני כל כך עצובה, אני לא יכולה לחשוב על החיים שלי בלעדיה. איך אני אסתדר? היא הייתה החברה הכי טובה שלי, היחידה שסיפרתי לה הכל, שבחיים לא כעסתי עליה, או נפגעתי ממנה. היא היחידה שאהבה אותי בלי תנאים...
היא היחידה שידעתי שתמיד תואהב אותי, ושאם אני היה עצובה, היא תהיה שם בשבילי.
איך אפשר להתגבר על הכאב הזה? ולהבין שאני לא היה איתה יותר?
לימור חורש
היי שיר, אמנם זה סוג הכאב שאנחנו פחות מדברים עליו בקהילה, אך כאב הוא כאב ולרגע לא יכולתי שלא להתייחס להודעה הנוגעת ללב שלך. תחילה אני רוצה להזכיר לך שהכאב הוא כאב טרי, ולמרות שהוא מאוד מאוד כואב, הזמן והחיים יקלו עליו ויעזרו לך להתגבר. אני בטוחה שחסרונה כואב מאוד וייתכן מאוד שבשנים הבאות, הגעגוע אליה ילווה אותך. כלב זו חיה מדהימה שמחוברת מאוד לאדם ולרגשותיו, אני יכולה להבין על מה את מדברת, אהבה בלי תנאים, מישהו שמרגיש אותך ואת רגשותייך. תרשי לעצמך להתאבל על כך, זה מותר וזה טבעי. מוות הוא חלק מטבעו של עולם, אבל הוא באמת כואב ומותיר אחריו חלל גדול מאוד. תזכרי שגם כשהיא לא פה, היא מאוד אהבה אותך, והזכרונות שלך ושלה לא נעלמים, אלא תמיד יהיו שם. אני מאחלת לך שתרשי לעצמך להתאבל על חסרונה ולהתרפק על זכרונותיכם ולצד זה גם תרשי לעצמך למלא את החלל באנשים או בתחביבים שיקלו על העצב שלך, באנשים שתמיד יהיו שם עבורך, שתוכלי לסמוך עליהם ולשתף אותם בהכל - ואלו ימלאו את עולמך. שולחת חיבוק גדול
orly7
כתבתי לך הודעה פרטית.
מאיה
שיר יקרה בתור אוהבת כלבים אני ממש מבינה לליבך. הכלבה שלי כבר בת 11 וקשה לי לדמיין את היום שאצטרך להיפרד ממנה. העצה שלי אלייך זה פשוט לקחת לעצמך זמן להתאבל, שבועיים, חודש, (חשוב להגדיר זמן) ומתישהו למרות שכרגע זה נשמע לך מוקדם, תאמצי חבר חדש לחיים. יש המון כלבים שמחפשים בית אוהב כמו שאת מסוגלת לתת. אני בטוחה שגם כלבתך האהובה הייתה שמחה אם היית נותנת בית חם ליצור חמוד כמוה. :)
גל14
כלכך נגעת ללב שיר היקרה ממליצה לך מאוד לאמץ לביתך ובעיקר לליבך גור חדש ונכון שאת לעולם לא תשכחי את כלבתך האהובה ותמיד יהיה לה מקום בלבך אבל גור חדש ימלא אותך בהמון אהבה וסיפוק ובינתיים יכולה לומר בלב שלם שכלבתך האהובה זכתה בלב אנושי אוהב וענק חיבוק מכל אוהבי בעלי החיים באשר הם
TAL48
שיר יקרה כל כך אני מבינה מה עובר עליך... אמנם אני כבר סבתא אבל כשכלבתי האהובה מתה בכיתי בדיוק כמוך ולא רציתי לצאת מהבית. היא כבר היתה זקנה וחולה אבל גם אם אנחנו יודעים בשכל הישר שיגיע רגע של פרידה כשהוא מגיע זוהי מכה אדירה של כאב בלב וכאב בלב כואב כמו כל כאב אחר בגוף. דברי על הכלבה שלך עם חברים, היזכרי, הביטי בתמונות (אני מחזיקה תמונה בטלפון שלי...) ולאט בקצב שלך תנשמי עמוק ותמשיכי הלאה. כמו שכבר כתבו לפני ,אמצי לך כלבונת חדשה שצריכה שיאהבו אותה, ויש הרבה כאלה... זה לא אומר שתשכחי את חברתך מקודם, אלא שתתני אהבה ובית ליצור חמוד חדש שצריך מישהו לאהוב - ואת תיהיי המישהי הזאת. רק קחי את הזמן . תני לעצמך להיפרד ולבכות, לבכות זה טוב מאד!... את כבר תרגיש מתי תיהיי מוכנה להמשיך לאמץ חברה חדשה. מאחלת לך מציאת גורה אהבה שתגרום לך שמחה.