מבינה אותך מאוד !!! זה קשה מנשוא, להרגיש ככה, פשוט רוצים שזה יגמר. כל אחד והסיבולת שלו, את לא צריכה להשוות את הקשיים שלך לקשיים של אחרים, היו לכם חיים אחרים ודרכים שונות לחלוטין. קל להגיד - קשה ליישם... שולחת לך תמיכה וחיבוק. אין לך מושג, כמה התחושות מוכרות.

את בטח שומעת הרבה שמזדהים איתך בהרגשה, אישית אני עובר וחווה מצבים כאלה לאחרונה אבל אני מכריח את עצמי לא להתייאש, באיזשהו שלב זה יעבור,הרי לא תמיד אנחנו כך יש רגעים טובים יותר בחיים. בכל זאת שולח לך חיבוק וירטואלי ענק ולא עוזב חחח

כ"כ מזדהה עם רוב הדברים שכתבת .. זה נורא קשה לחיות עם התחושות והרגשות האלה. ואת מרגישה כבר חנוקה ועם קושי לנשום סדיר ואת רק רוצה שזה יעבור, הסבל הזה. אני חושבת שאנחנו צריכות(אני מנסה להגיד את זה גם לעצמי) פחות לבקר את עצמנו על כל דבר ולהיות יותר סלחניות ואמפטיות לעצמנו , ולא להשוות אותנו ואת הסבל שלנו והכוחות שלנו לאחרים כי זה תמיד יביא לתסכול וייאוש. אם את צריכה לדבר עם מישהו, אני אשמח. שולחת חיבוק מחזק!

הייתה תקופה שהרגשתי את שכתבת, זה יכול לעבור, חשוב שתדעי. זה תהליך שעשוי לקחת זמן, ולפעמים לא נראה את האור בקצה המנהרה. אך הוא שם. תהיי חזקה.

היי, הדברים נוגעים כל כך עמוק, כל כך חשוף וישיר וכן ונכון. התחושות הללו עוברות אצל כל אדם. ובייחוד אצל אישה רגישה וחכמה כמוך. אנחנו נזרקים למקומות הקשים והמקובעים והמסרסים של ההשוואות הללו שאנחנו בתקופות קשות. כל כך קשה, לחוש אפסות קיום, לחוש שאין עבר ואין עתיד ורק ההווה כל כך בעייתי, רצוף כשלים וחוסר התאמות. אני מזדהה עם זה מאד. אני רוצה לומר לך שהתחושות הללו כל כך נוגעות, אך הן חולפות, באחריות. הן לכל הפחות משתנות ומתעצבות אחרת. האם את יכולה להתבונן עליהן מבחוץ? לאפיין אותן? איפה זה נוגע בך? היכן את מרגישה בגוף את החרטה? את הכאב? את הלחץ על מה שלא היה ועל מה שלא יהיה? אם נוכל להתבונן מבחוץ על הקשיים שלנו, וללמוד לאפיין אותם טוב יותר, יתכן ותווצר תנועה, ואז נוותר על הגישה הקורבנית (והטבעית כל כך) של שיפוטיות עזה, של כמעט-התעללות בפרויקט הזה שלנו, שניתן לנו זמן קצר כל כך לנסות ולהבין, ונוכל להתרכז בצבעים, בקולות המשתנים, בתנועה שלנו. אולי תוכלי לנסות "לצאת מעצמך" דווקא בצל הקושי הזה, ולהתבונן עליו קצת מבחוץ? ואם לא, זה בסדר, כל כך טוב, לשבת בתוך כל הכאב, הפחדים, תחושת הכשלון והחרטה שלא מפסיקים. לראות אותם מקרוב, להכיר אותם. האם יש מסגרת טיפולית שאת נוכחת בה?

מתוקה. כמה כאב וקושי זה מעורר אמפטיה חזקה. שתדעי שכל אחד ואחת פה רוצים לעזור לך תראי כמה חיבוקים. תמיד תזכרי הכל עובר בסוף. הכל. כרגע את חייבת תמיכה מאנשים בחיים שלך ממשפחה חברים. תשתפי!!אל תשמרי ותהיי לבד ותקבלי תמיכה ואהבה מהקרובים אלייך. אנחנו פה תמיד בשבילך אני גם בפרטי יכולה לכתוב לי מתי שתרצי. חיבוק ענק ממני. את לא לבד!!!

כל כך מזדהה שולחת לך חיבוק מקווה שתמצאי תמיכה לעבור את כל זה... אני יודעת שאם לא הייתי מטופלת לא הייתי מצליחה להתמודד עם מה שעובר עלי עדיין קשה אבל הידיעה הזאת שלא נותנים לי ליפול שעוזרים לי .. זה מקל עלי קצת :heart: