מנהלי קהילה
שינוי
פתאום בא לי, פתאום מגרה אותי. דבר שלא קרה לי מזמן, ושגם לא נתתי לו מקום.
שנים של הדחקה ומלחמה בצורך ורצון אנושי בסיסי.
זה נובע מיזה שאני תופסת את עצמי כשונה מכולם- שאם יהיה לי טעים, לא אפסיק. שאם אוכל לא אעצור. שאעלה ממנה שבן אדם רגיל לא יעלה.
לא מסוגלת להתמודד עם חוסר וודאות של מה יקרה אם ...
אבל עכשיו זה מנצח אותי- הרצון והחשק, ובאיזשהו מקום גם לא בא לי להילחם בו. אבל אז אני כועסת על עצמי ונבהלת. מה קרה פתאום? למה אני לא נלחמת יותר?
ומה יקרה ואם בכלל מותר לי לשחרר???
עבדתי כלכך קשה לנטרל את הטבעיות שלי בתחום האוכל, ועכשיו כל הסבל שלי מתבסס על החוסר טבעיות. מה עושים? איך חוזרים לנורמליות בנורמליות?
אציין שאני מתמודדת כ7 שנים בערך בהם הייתי מאושפזת, ומטופלת לאורך רוב הדרך. כרגע מטופלת באופן פרטי (במצב בו התאשפזתי פעמים קודמות). אישפוז לא רלוונטי.
שאלות שמטרידות אותי-
האם בגלל מצבי הגופני הגוף באמת יגיב עכשיו לאוכל באופן לא נורמלי כמו שאני מפחדת?
האם האוכל יתפרק וישומש בגוף בצורה שונה מאצל אדם אחר?
האם להרכב האוכל בעלייה במשקל יש השפעה על התוצאה הסופית מבחינת מראה?
מוטרדת, מתקשה לנוח בימים האחרונים. מה גם שהמחשבה על אוכל (מה שנקרא "פינטוזים"), לוקח ממני הרבה אנרגיה.
מבקשת מענה תומך
תודה מראש
פרפר
אני מפחדת להחליף הפרעה בהפרעה אחרת!
דנה אברמוביץ
שלום פרפר, מה שאת מתארת הוא נורמאלי, במובן הזה, שהגוף תמיד שואף להזנה ואף פעם לא ניתן לדכא את הצורך באוכל באופן טבעי או בריא (ואיך יתכן דבר כזה, כמלכתחילה מניעת מזון מהגוף אינה בריאה?). את צודקת בחשש שלך שהפרעה תתחלף בהפרעה. הדרך להפחית את הסיכון שזה יקרה, היא להפסיק להלחם ולאפשר לגוף שלך הזנה מספקת, מגוונת ורציפה. הגוף שלך ינצל את המזון שתתני לו באופו אופן שכל אחד אחר ינצל אותו, עם זאת, תתכן ותהיה עליה במשקל, שתתייצב במקום בו הגוף שלך יחליט להתייצב. על מנת שהוא לא יחליט להתייצב בעודף משקל מיותר, חשוב שהתזונה שלך תהיה מאוזנת? מה זה מאוזנת? כנראה לא מה שאת חושבת שמאוזנת, היות ויכולת שלך להעריך מאד מושפעת מההפרעה. לכן, מציעה לך בחום לפנות לייעוץ תזונתי, או להייעץ אם הדיאטנית שלך, אם יש לך. מידת השליטה שלך באכילה ובמשקל תעלה ככל שתאפשרי לגוף שלך מזון מספק לאורך זמן וככל שתתרחקי מצמצומים והמנעויות.