שבת
04/01/19 21:26
2 תגובות
היי חדשה כאן
בשבת אני נוטה להיחשף לרגשות שלא הרגשתי בעבר.
כעס למשל או רחמים עצמיים על הניתוח
אשמח למילה טובנ
ראיתי שיש פה את רוז דגן אשמח להתייחסות שלה
תודה
היי חדשה כאן
בשבת אני נוטה להיחשף לרגשות שלא הרגשתי בעבר.
כעס למשל או רחמים עצמיים על הניתוח
אשמח למילה טובנ
ראיתי שיש פה את רוז דגן אשמח להתייחסות שלה
תודה
רוז דגן פסיכולוגית
היי, ברוכה הבאה לקבוצה! החשיפה לרגשות לא רצויים לאחר הניתוח כמו כעס, רחמים עצמיים, תסכול ואולי אפילו חרטה, היא חלק בלתי נפרד מהתהליך, בעיקר בשלבים הראשונים. הסיבה לכך שזה מורגש הרבה יותר בסופי השבוע היא השבירה של השגרה. במהלך השבוע, אנחנו מעסיקים את עצמנו בשלל מטלות ומשימות ובשבת יש סוג של עצירה שמאלצת אותנו להתעמת עם אותם רגשות לא רצויים. אז מה עושים? יש 2 גישות שיעילות במצבים האלה. האחת היא הסחה, כלומר לבנות תוכנית לשבתות שכוללת פעילויות, מפגשים ובעצם כל דבר שממלא זמן. זו גישה שיעילה לטווח המיידי, אך בטווח הארוך יש יעילות לגישה השנייה שמדברת בעד מתן ביטוי לרגשות האלה באופן שלא מציף או מעורר חרדה, למשל לכתוב ביומן, לשתף אדם קרוב. וכמו בהרבה מצבים אחרים, גם במקרה הזה, השילוב בין שתי הגישות יכול להיות מוצלח יותר מכל אחת מהן בנפרד, כלומר, מצד אחד לבנות מראש תוכנית מובנית ליום שבת ובמקביל לחפש מסגרת (לא רק טיפולית) שבה ניתן יהיה לתת ביטוי לרגשות הקשים. בעבר, לפני הניתוח, ייתכן והרגשות האלה טושטשו על ידי האכילה, אך כיום, לאחר הניתוח, נצטרך להתאמן על התמודדות מסוג אחר שמטרתה הסופית תהיה לשהות עם הרגשות ולא לברוח מהם. בהצלחה!
Ruths
בוקר טוב טליה לי עזר למשל לחשוב על כל נושא אי האכילה בצורה חיובית, במחשבה של "איזה כיף שאני יכולה לאכול כמויות קטנות ולשבוע". כל פעם שישבתי עם אנשים באירועים או במסעדות, תמיד התיישבתי ליד מישהי רזה שלא אוכלת , צפיתי מהצד כיצד אחרים אוכלים בלי חשבון, ועשיתי חשבון כמה קלוריות ריקות אני חוסכת. לי זה עזר מאוד. עד היום, כמעט 4 שנים אחרי הניתוח אני מרגישה מאושרת וקלה