עייפה מאוד ,מאוד
הראש, ההגיון ויצר ההישרדות
עדיין עובדים (בחוץ ביזנס אז יוז׳ואל)
אבל הגוף מסרב להמשיך ...בוגד בי ומתפרק בכל מיני כאבים אמיתיים
הלב מרגיש ששמו אותי על שולחן ניתוחים פתחו הכל
והשאירו אותי כך כבר שנים בלי לסגור
יש בי רצון חזק של השרדות שאיני מבינה לשם מה
אבל הכוח לקום בבוקר הולך וגולש מתמוסס בין האצבעות...
הלילות נוראים כי אין מנוחה לסרטים שרצים בראש
אפילו רעש של סרט אמיתי ברקע כבר לא מצליח לעמעם
מייחלת לשנת לילה עמוקה וארוכה ואולי כשאתעורר אגלה שמישהו דאג לי קצת והוריד לי טיפה מעוול המשא
הכל קר מוקצן יותר בגלל הבדידות והלבד.
חוזרת הביתה והקירות צועקים
הערב ביאוש התקשרתי למישהו שחשבתי שאולי אשמע מילה טובה
ככה בקטנה (בלי יותר מידי רק אמרתי שקצת כואב לי וכזה...)
במקום קבלתי הטפת מוסר מתחסדת
רציתי רק קצת אמפטיה גם לחזקים מותר לפעמים להישבר
אבל אין למי להתקשר אין למי לספר על הכאב או החולשה
כותבת עם דמעות של רחמים עצמיים ...
כמה כוח יש בי לעזור לאחרים
וכמה חולשה לשתף את הכאב הצער והבדידות שלי
אז כן רחמים עצמיים לגמרי גם אני רוצה קצת רחמים
עייפה מאוד מכל הדרך הזאת של להיות חזקה תמיד בשביל כולם
אני השורדת