השקופים

אני נוהג מהבית לעבודה, פקקים , ברקע הרדיו מנגן לו , מנסה להוריד את סף העצבים שעל הבוקר. סוף סוף מגיע לעבודה נכנס לחניה בכניסה לחניה .. שקוף מספר אחד. עובר דרכו, הרי הוא שקוף.
יוצא מהחניה, עולה במעלית נכנס ללובי של הבנין. בכניסה עוד שני שקופים.
עובר דרכם – הרי הם שקופים , בלתי נראים , חסרי צבע וריח וטעם ומגע.
עולה במעלית – הולך לשתות קפה. התעייפתי כבר מכל הנסיעה הזו ואני חייב את מנת הקפאין כדי להתעורר. במטבחון עוד שקופה. הייתכן ששמתי לב אליה ? לא סתם הזיות – הרי היא שקופה אין מצב ששמתי באמת לב אליה.
ממשיך לשיגרת העבודה. צהריים , הולכים לאכול. הרבה שקופים מגישים לי אוכל. חלקם עם מבטא , חלקם בעלי צבע שונה, חלקם מבוגרים, חלקן נשים אבל כולם ...... שקופים.
השומר בכניסה לחנייה, השומרים בלובי, המנקָה במטבח ובשרותים ( זו תמיד מנקָה ולא מנקֵה ... מעניין ). זה שבזכותו כלי הקפה איכשהו תמיד מלא ובזכותו יש תמיד סוכר, אלו שמגישים אוכל ומבשלים אוכל -כווווללללםםם שקופים.
אז מהיום נחליט שהם לא שקופים. שלשומר בחנייה קוראים אורי ונאמר לו בוקר טוב עם חיוך ופתאם נגלה שגם הוא לא כל הזמן זועף וגם יודע לחייך בחזרה. לשומרים בלובי קוראים אתי ואלכס. יוליה היא זו שמנקה את המטבחון ודואגת תמיד שקופסת הקפה תהיה תמיד מלאה. במטבח נאמר שלום ותודה על האוכל. ואפילו נאמר שהיה לנו מאוד טעים ( כי באמת היה לנו טעים ).
לא תמיד אני זוכר .. אני מודה לפעמים השקיפות מתגברת אבל מוזר – כשאני נזכר, לא רק להם נהיה נחמד – גם לי פתאם נהייה ממש טוב. פתאם יותר קל לחייך והשיגרה והעומס מקבלים פרופורציות.
תזכרו – לשקופים יש חיים. יש שֵם, ויש דכאונות, וקשה להם עם הילדים או עם ההורים והם כבר רגילים שהם כל כך שקופים.
תסתכלו עליהם – זה יעשה לכם מה זה טוב.

מות התפוז

כולנו דמענו כשרונה רמון נפטרה. גם אני בעודי מאזין למעשיה בתכונית בוקר של רדיו, מצאתי את עצמי פתאם זולג קצת. אישה מופלאה שאיבדה את היקרים מכל ומתוך תחתית השאול מצאה כוח להתרומם.
אני אוהב גם רונה אחרת - את רונה קינן . היא מין גירסא מודרנית של חווה אלברשטיין. נוסטלגיה עטופה במרירות .. שירים קצת מלנכוליים אבל כל כך יפים.
למי שרוצה – תסתכלו ביוטיוב על "המבול" אבל לאחרונה יצא הסינגל הבא.

מות התפוז
מות התפוז/ תפוח זהב לשעבר/ רקב עולה מן ההדר
יש שם משהו זר
מות התפוז/ היו הספדים נוגעים ללב/ מי החלום היו מרים
העץ לא לבלב
מותו של עץ התפוז/ בקיץ שוב מלחמה/ ושוב הדמעות, שוב אין ברירה
היכן הטעות/ ואיפה הסדק התגלע/ רציתי לכתוב לך שיר יפה
שיר על משהו נפלא