מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהמרגיש שאיבדתי את הדרך והשליטה על העצמי ולא יודע מה לעשות

מרגיש שאיבדתי את הדרך והשליטה על העצמי ולא יודע מה לעשות

08/01/19 10:25
6 תגובות

היי,
אני בחור בן 30, ובשנה האחרונה התפתחה אצלי סוג של היפוכונדרייה, הפכתי חרדתי לכל פצע, כאב, חריגה בבדיקת דם וכו.
הדבר יכל להעסיק אותי רבות- מחשבות, קריאה באינטרנט וכדומה.. דבר שלבטח במקרים מסויימים אף החמיר את החרדה.
בעצת הפסיכולוגית הלכתי לפני כשנה לפסיכיאטרית שהמליצה לי על טיפול תרופתי קבוע (לוסטרל)- הנהנתי בחיוב, אמרתי תודה ולבסוף לא לקחתי את הכדורים.
מאז אני מרגיש כאילו תחושת החרדה לבריאות הפיזית קצת ירדה, אבל במקומה התפתחה חרדה לבריאות ״הנפשית״ שלי (הרי פסיכיאטרית אמרה לי לקחת כדורים)...
ובקיצור לופ שאני לא יוצא ממנו, שכמובן משפיע על מצב הרוח שלי ועל האופטימיות שממש נפגעו- מרגיש שנכנסתי לסוג של דיכאון.

אני לא בזוגיות קבועה, אבל כשמגיעה אחת רצינית פתאום אני מרגיש כאילו חזרתי לעצמי והכל בסדר ולכן אומר לעצמי ״הנה הכל בסדר איתך.. פשוט תכיר את האחת והכל יהיה בסדר״, אבל אז שהזוגיות הולכת הכל חוזר בחזרה, ואפילו מרגיש שמפעם לפעם זה עוד יותר מחמיר.
הלכתי מספר חודשים לפסיכולוגית ולא הרגשתי שזה עוזר לי, אני הולך למדקר ולא מרגיש שזה עוזר, ואני די אובד עיצות.

לא חסר לי כלום בחיים וקשה עליי נורא המחשבה של לאיזה מצב הגעתי שפרק זמן כ״כ משמעותי אני עסוק בחרדה ודיכאון- ואני פשוט מפחד לקחת כדורים. מפחד שלא יעזרו, מפחד מתופעות הלוואי, מפחד להתמכר, מפחד שזה עוד יותר יערער את היציבות שלי.... אבל מרגיש שכל דבר אחר שאני מנסה פשוט לא באמת עוזר לי, וכל האנרגייה שלי מושקעת בלנסות ולהרים את עצמי.
אני הוולך הרבה להורים, עושה לי לא טוב להיות לבד בבית, ואני פשוט לא מבין למה (יש לי עבודה טובה, משפחה אוהבת, חברים תומכים, הכל...)
האם מישהו פה חווה אי פעם את מה שאני מתאר? מה עשיתם כדי לעזור לעצמכם לחזור ולחיות כמו שצריך?

תודה רבה,


תגובות

Levana2
08/01/19 12:59

היי דני, אני חדשה פה וקראתי את מה שכתבת, אני בעצמי חוויתי וחווה גם היום את ההרגשות שאתה מתאר. ניסיתי טיפול בכדורים, נתתי צ'אנס, אבל תמיד הרגשתי שהמוח שלי יתר מתוחכם מהכדורים האלה והוא עושה את הכל דווקא כדי שלא יפעלו... ומה שכתבת לגבי מערכות יחסים.. בדיק אני.. עם כל הפאסמיות שצברתי בקשר לטיפול בכדורים ומטפלים בכלל, בגלל חוויות לא נעימות, אני עדיין מאמינה בכוחה של אהבה ,נאמנות אחד לשני, חברות אמיתית שמרימה גם ברגעי שפל.. זאת התרופה הטובה והאמיתית.. אבל היא כלכך יקרה היום ובהחלט קשה להשיג אותה. אתה לא לבד:heart:

דני2121
08/01/19 14:50

היי לבנה ותודה על השיתוף... תוכלי לספר לי מה היו השפעות הכדורים עלייך? (לטוב ולרע) ואיך בכל זאת את מתמודדת עם התחושה היום יומית הזאת? תודה רבה

Levana2
08/01/19 15:12

כן.. בשמחה. אני מגדירה את עצמי ויודעת שכשאני במיטבי אני חדה יותר, עירנית יותר,יודעת להעניק חום ולהעצים את האנשים שאני אוהבת, יודעת מה להגיד ויודעת מתי השתיקה יפה. החרדות שלי מערפלות את החושים, מחדדות את הפחד מהסכנה, משתקות את הגוף, מטשטשות את הראיה ובעיקר גורמות לי להיחסם לאנשים. אני מודעת לגוף ולמחשבות שיש לי בראש ועקבתי אחרי תחושותי בטיפול עם הכדורים. לוקח לכדורים מהסוג הזה 21 יום כדי להשפיע על פעילות המוח. זה מוכח מדעית. הרגשתי שינוי בכך שבחלוף הזמן הזה הרגשתי מין קהות חושים.. לא שמחה ולא עצב, אבל תחושות החרדה נעלמו, שזה טוב , על הנייר. בפועל, זה פשוט גרם לי להישאר סטטית, עדיין לא הצלחתי לנוע קדימה. היה גם פסיכולוג תוך כדי לכמה פגישות , הרגשתי שהוא לא מבין אותי והפסקתי טיפול.. הרגשתי לאחר חודשיים ואחרי העלאה במינון התרופה שאני פשוט סטטית במקום.. אני בחורה אמוציונאלית שאוהבת לבטא את הרגש ולנוע איתו והרגשתי שהכדורים פשוט שמים מסך על הכל.. גם על הרע וגם על הטוב. אני תמיד מנסה לחקור ולבדוק , תמיד מאמינה שיש עוד משהו שלא מספרים, אז המוח שלי עושה הפוך על הפוך עם זה כנראה .. אני צריכה משהו מוחכם יותר שיאתחל אותי מחדש. מה שכן, אימי, לעומתי טופלה גם היא בכדורים לתקופה של שנה וזה כן עזר לה. כל אחד מגיב אחרת וחשוב שגם תוכל לסמוך על הפסיכיאטר או הרופא שאתה פוגש כשהוא יציע לך תרופה מסוימת.

דני2121
08/01/19 16:40

תודה רבה ששיתפת אותי, ואני מקווה שגם את תמצאי את הדרך הטובה עבורך לצאת מהמצב. מפתיע אותי שעם כל הקידמה של היום, אני לא מוצליח לראות (בבירור) דרך טיפול שהיא באמת מומצלת...

swabi
08/01/19 15:58

היי דני ,מוכרות לי מאד התחושות, אשמח לשתף ואולי גם לעזור. מעדיפה להרחיב בהודעה פרטית.

דני2121
08/01/19 16:41

היי, תודה- שולח לך בפרטי