מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
כמוניער"ן - עזרה ראשונה נפשיתעייף, עצוב ומדוכא מהחיים

עייף, עצוב ומדוכא מהחיים

09/01/19 0:25
7 תגובות

רקע עלי:

אני בן 24 (עוד מעט 25), עשו עלי חרם מהגן כמעט עד התיכון
משהו כמו 9-10 שנים.
אני בגלל זה מבודד, אין לי חברים, סוג של "התרגלתי לזה"
מה שמציל אותי זה המחשב והתחביבים שלי.
שבלי זה, ספק אם הייתי חיי היום בלי בעיות נפשיות קשות וצער רב.

בנוסף, אני גם חולה קוליטיס מגיל 18, שזו מחלת מעיים דלקתית שאין לה תרופה שמרפאה אותה לצמיתות, והיא לכל החיים. (תחפשו בגוגל מה זה קוליטיס) כמעט כל הזמן יש לי כאבי בטן, והטיפול היחידי הוא משכחי כאבים שיכולים להרוס את הכבד, אז אני סובל בשקט, לבד.

היום למשל עברתי בדיקת קולונוסקופיה, וזה היה סיוט פיזי
היה לי 10 שעות של סבל וכאבי בטן איומים שבאו אחרי הבדיקה
אמרו לי ללכת למיון, אבל אני לא מרגיש צורך לעשות את זה.
אני מעדיף להתרחק מבתי חולים כמה שאפשר, יש לי מערכת חיסון חלשה בגלל הכדורים שאני לוקח לטיפול בקוליטיס
וכל דבר הכי קטן יכול לעשות אותי חולה.

חוץ מזה, פעם אחרונה שהייתי במיון (כשהיה לי התקף מחלה חזק בבטן)
השאירו אותי במסדרון במשך 8 שעות בלי כל התייחסות,
רק אחרי 8 שעות, מנהל המחלקה עשה סיור וראה אותי, ושאלה למה אני פה
והורה לרופאים להכניס אותי מייד לטיפול.
אני לא סומך על המערכת הרפואית בארץ, בארצות מתקדמות זה לא ככה.
להיות חולה בישראל זה מזל רע.

אין לי כרגע גם עבודה, עבדתי 3 שנים אצל מעסיק שכל מה שעניין אותו זה שאעבוד שעות נוספות,
ובגלל המחלה שלי, לא יכולתי לעבוד הרבה, הייתי הולך הביתה מוקדם, והיו לי גם ימי מחלה בבית באישור רופא.
ובגלל זה הוא מנע ממני קידום שהיה מגיע לי. עבדתי אצלו מכל הלב והנשמה והוא שם עלי בסוף פס.
אז החלטתי בסוף לעזוב וללכת.

חוץ מזה, בפן האישי, אף פעם לא הייתה לי חברה.
ניסיתי להכיר בחורות דרך אתרי הכרויות שונים, אבל זה לא הלך,
בסוף הבנתי שזה דבר מוחצן, שצריך להיראות כמו דוגמן כדי שירצו לדבר איתי.
אף אחת לא תתחיל איתך אם אין לך משהו מיוחד (כמו כסף, יופי, גוף חזק), אז וויתרתי על זה.

אני רואה אנשים מתקדמים בחיים ואני מרגיש שרק אני נשאר מאחור,
תקוע כמו אדם שלא שווה כלום, עם כל הסבל שעברתי ושאני עדיין חווה.

יש לי רגעים של משבר נפשית ופיזית, אני מרגיש לפעמים כמו שבר כלי, שאני לא יכול יותר.
קשה לי לבכות כי התרגלתי למצב הזה, כאילו "השלמתי" איתו,
אבל אני עדיין בוכה לפעמים על כל הצרות האלה.

אני לא רוצה להרגיש מסכן, אבל וואלה אין לי מטרה בחיים,
אני לפעמים שואל את עצמי בשביל מה אני חי?

אני לא רוצה חלילה לאבד את החיים, אני רוצה לאבד את הבעיות שלי.

תעזרו לי בבקשה


תגובות

שלום לך max היקר אכן עצוב לי לקרוא על כל הסבל שאתה עובר. אין לי ספק שחרם שנפל בחלקך משפיע גם על ההווה שלך. ויחד עם זה הבעיות הרפואיות..... אכן קשה. אני לא יכולה להתייחס לצד הרפואי שלך, אף על פי שאתה כותב שאתה לא לגמרי סומך על המערכת הרפואית ( ואני יכולה להבין את זה) עדיין אני מקווה שאתה מטופל הכי טוב שאפשר ומרווה שתמצא דרך בה תסבול פחות. אבל קשה לי לקבל את המילים שלך שמביעות ויתור והרמת ידיים. עצם הפניה שלך הנה מוכיחה שעדיין אתה לא מוותר ואסור לך לוותר. יותר קל לוותר מאשר להמשיך לחפש דרך להיטיב עם עצמך. כמו שאתה משתף אותנו פה ( וטוב שכך) נסה לחשוב ני עוד יכול לתמוך בך, משפחה? ואולי שווה למצוא סיוע נפשי מקצועי, פסיכולוג שאיתו תוכל לדבר ולשתף אותו במה שעובר עליך. טיפול טוב עשוי לתת לך כלים שילמדו אותך איך להתמודד עם הקשיים, איך להיפתח יותר להכרת אנשים חדשים , למצוא חברים וגם בת זוג. אני בטוחה שיש בך הרבה תכונות טובות ויש לך מה לתת מעצמך, רק חשוב למצוא את האדם המתאים שאיתו תוכל לחלוק את החוויות שלך, הרגשות והמחשבות. נסה למצוא בסביבה שלך גם פעילויות שמהנות אותך- ספורט, מוסיקה, טיולים..... אתה יודע מה עושה לך טוב , חשוב שתמצא זמן כדי לתת לעצמך מה שאתה אוהב ומה שמרים אותך מעט מהדיכאון. ותמשיך לשתף אותנו פה אנחנו נשמח להיות איתך, להקשיב ולתמוך עד כמה שאפשר רינה מתנדבת ער"ן

max94
10/01/19 21:02

תודה לך רינה על התמיכה אין לך מושג מה זה עושה לי כשאני מוצא מישהו כמוך שבאמת מוכן להקשיב לי ולא רק זה, אלא גם מבין אותי ומסכים עם זה. כי בדרך כלל התגובות שקיבלתי מהסביבה/משפחה הם שתיקה, או פשוט שהחיים קשים אז תתמודד. אני היום חטפתי עוד כאבי בטן מהמחלה הארורה הזו, ואיך שחטפתי את הכאבים, הרגשתי שכל הקצת שמחה שהייתה לי נעלמת, הרגשתי שאני נכנס לדכדוך ועצבות כמו דיכאון, והתחלתי פשוט לבכות הבכי אצלי לצערי זה לא משהו זר הבכי עוזר לי לנקז את הכמויות האלה של הצער והכאב. אני כן מאזין למוזיקה, ומוזיקה קצת עוזרת לי לצאת ממצב של נקרא לזה דכדוך עמוק, למצב ניטרלי (לא שמחה, אלא נטרליות) כמו שציינתי, אין לי מישהו קרוב שיכול להיות לי אוזן קשבת האפשרות היחידה היא כמו שהצעת פסיכולוג, הרופא משפחה שלי נתן לי הפנייה לזה בקופ"ח (אמרתי לו שזה דכדוך כתוצאה מהמחלה, לא היה לי נעים להסביר לו את כל הסיפור) אבל קראתי באינטרנט על אנשים שהלכו לפסיכולוג, והפסיכולוג היה לא טוב ולא היה קשוב ומכיל ומנסה לעזור וזה הרס אותם יותר. אז לכן אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג אקראי (רנדומלי) אפילו עזרתי אומץ וניסיתי לשאול בקבוצת וואטסאפ של השכונה אם מישהו מכיר פסיכולוג טוב שמקבל דרך הקופה שאני חבר בה אבל אנשים התעלמו, ספק אם מתוך שוק, או ספק אם מתוך חוסר רצון לעזור לאדם במשבר. על כל אופן, אני תקוע כרגע אם יש מישהו שבאמת מכיר פסיכולוגים טובים (אבל רק באמת מישהו טוב ורציני, כי מספיק סבלתי, אני לא צריך עוד מישהו שאני אלך אליו ויעשה ממני צחוק) אז שיפנה אלי בפרטי, ואני אתן לו פרטים איזה קופ"ח ובאיזה אזור (אני לא רוצה לחשוף את עצמי כאן בפומבי מצנעת הפרט) ושוב רינה, אני רוצה להודות לך על העידוד והמילים התמוכות זה לא מובן מאילו.

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
09/01/19 11:04

max היקר, בנוסף לרינה אני רוצה לברך בברכת ברוך הבא לביתנו הקט והחמים :heart:

no-one
09/01/19 15:05

היי מקס היקר ! מצטער על כל הקושי שאתה עובר אולי יש לך רעיון איך אני (אנחנו) יכולים לעזור לך ? אתה מוזמן להמשיך להישאר ולחלוק איתנו את מה שבליבך, אני מאוד רוצה שדברים יתחילו להסתדר בחיים שלך

max94
10/01/19 21:04

אתה יכול לקרוא את מה שכתבתי לרינה

no-one
10/01/19 21:39

מקס, לצערי אין לי פסיכולוג טוב שאני יכול להמליץ עליו. אני שוב מזמין אותך לחלוק איתנו את ההתמודדות שלך (מה שנוח לך לספר). אולי פה תמצא אוזן קשבת, ואולי חבר או חברה טובים (שלפחות יהיה לך משהו עד שתמצא פסיכולוג טוב). וגם אם זה רק אונליין ולא פנים מול פנים - כי במדבר כל טיפת מים יכולה להשיב חיים ... אשמח לתת לך עוד עידוד ותמיכה. אני פה בשבילך מאחל לילה טוב ושקט לכולם

שיין1
14/01/19 13:49

היי מקס, קודם כל, כל הכבוד על האומץ לשתף את הסיפור שלך ולחשוף. מתארת לעצמי שלא קל לעבור את מה שעברת, ילדים ונערים הם אנשים לא קלים, גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד מורכב ומלווה בהרבה רגשות ושאלות. אני חושבת שעבודה חדשה בה תוכל למצות את היכולות שלך ולתת מעצמך, שם להכיר גם אנשים נעימים, אולי אפילו בת זוג, להודיע למנהל בתחילה על המצב שלך ועל השעות, שתשמח להשלים מהבית אם צריך, לפעמים השגרה מוסיפה גוון טוב ויש למה לקום בבוקר, אני חושבת שגם אם התאכזבת ממקום אחר, שווה לבדוק עוד מקומות, זה יכול רק לתרום לך. מצויין שחיפשת פסיכולוג דרך הקו"ח, אולי כדאי לחפש בפייסבוק בקבוצות שמיועדות לכך ויותר סגורות. פייסבוק גם יכולה להיות דרך להכיר בנות זוג. המלצה על פסיכולוגית (שלא הייתי אצלה אישית אבל שמעתי ממקור ראשון שהיא עשתה לבחור מסוים טוב - יפעת אור) - חשיבה חיובית. כאן, אם תרצה להמשיך ולשוחח. מקווה שהעולם יגרום לך לאור ולשמחה.