היי carmel היקרה ! את עדיין האמא החזקה ששום דבר לא יכול עליה, הם עדיין צריכים אותך ואת בשבילם הכל. מטלות הבית זה לא הדבר הכי חשוב, אם יש אבק או קצת כלים, זה ממש לא משמעותי להתפתחות הילד, ממש לא !, אני מניח שהבית שלכם לא נראה תל חורבות עם נמלים ולכלוכים דביקים בכל פינה. זה ממש לא נורא אם הכלים מצטברים בכיור ... אני ממש לא בעל מקצוע, אבל רוצה לומר את דעתי הלא מלומדת. ממש ממליץ לך לא לשתף את הילדים בקשיים הפנימיים שלך (מאוד מסכים עם האינסטינקט שלך לא לשתף אותם), ממש ממש לא ממליץ, כי הם לא יבינו וינסו למצוא פתרונות. ברגע שתספרי להם זה יהפוך להיות בעיה שלהם, כאילו יש עליהם אחריות שאני לא יודע אם הם מספיק בשלים לקחת. את יכולה לדבר עם הילדים שלך, אני לא אומר לך לכבוש את הכל בלב. האוזן הקשבת של הילדים זה לא מה שיציל אותך מהמצוקה, אלא ישאב אותם לתוכה. הפתרון אולי יבוא אחרי שיחה עם הבעל או עם מבוגר אחר שיקשיב לך. בדרך כלל הפתרונות לדברים האלו טמון בתוכנו ולא בבנאדם חיצוני, אבל לפעמים אנחנו צריכים את האדם החיצוני שיתמוך תוך כדי התהליך הפנימי שאנחנו עוברים. עד כאן דעתי המאוד לא מלומדת. כרמל, אני תומך בך לגמרי, את הכל בשביל הילדים, ולעזור לך זה גם לעזור להם. אני בצד שלך, ופה להקשיב לך ולתמוך בלי נימה של ביקורת ------------------------ אחרי שכתבתי קראתי, לא רציתי לפרסם. רציתי לכתוב רק כמה מילים לחזק אותך. אבל בכל זאת לא מחקתי ופרסמתי את הכל. כרמל, שיהיה לך סופ"ש מחזק ונעים

כרמל היקרה. גם הנשים האמזונות והאלופות ביותר מרגישות לעיתים כאב וצער. אילו רגשות אוניברסליים שניתנו לנו בכדי שנוכל להיות אנושיים וללמוד אם מה אנו צריכים להתמודד/לעבד ואם מה לא. מטלות הבית יכולות לחכות....האמת הן ממש לא חשובות...האם את רוצה לספר על מה המועקה "יושבת"? בעניין היכולת "לפרק" מועקה בבכי ישנן כמה דרכים טובות לפעולה כמו לראות סרט עצוב...לשמוע שיר עצוב...להעלות תוכן שגורם לך בדרך כלל לדמוע... ולמה את מרגישה שאת צריכה לשתף את ילדייך?

יקרה, גם להתמודד עם הקושי וגם לחשוב איך לתמרן עם זה ומה לומר בשביל לשמור על הילדים - זו התמודדות לא קלה ואת ראויה להערכה בשביל זה. אם תרצי להמשיך לחלוק איתנו ולפרוק מהקשיים שלך, אני אהיה יותר משמח בשביל להיות בשבילך. מאוד מקווה שתקבלי תמיכה מעוד מקורות בסביבתך מלבד הפורום הזה קשה להתמודד עם החיים לבד, בשביל זה יש משפחה וחברים שיעטפו אותך ויחזקו אותך מאוד מאחל לך בהצלחה, ושוב מזמין אותך להיות כאן עוד אם מתחשק לך :heart: זה שיש לך ילדים לא צריך למנוע ממך לחשוב על עצמך. צריך לפעמים לחשוב על זה כשני נושאים נפרדים, וכרגע אני חושב שצריך להתמקד בך. אני מצטער שהזכרתי את הנושא של הילדים, זה היה רגיש בשבילי בגלל סיבה פנימית שלא קשורה אלייך. צריך גם לחשוב עלייך כאישיות בפני עצמה, והנושא של הילדים לא קשור ואפשר לדבר עליו בהזדמנות אחרת ורק אם את מעוניינת. ---------------------- לא רציתי לפרסם גם את החלק הזה, אבל פרסמתי בכל זאת. carmela, הפורום הזה נועד לך לאפשר לפרוק באנונימיות את מה שאת מרגישה וגם נותן לנו הזדמנות לתמוך בך, אני מרגיש שאולי לא הייתי צריך לתת דגש על נושא הילדים כאשר נושא הפוסט היה את

יקרה הבעת את המועקה המצטברת והרצון לפרוק ואולי לבכות בכי משחרר, אני מזדהה עם הקושי שלך במידה מסוימת (אין לי ילדים אז אני לא מבין לגמרי מה שאת עוברת) לא רוצה לומר משהו שיגרום לך להרגיש פגועה, רוצה לתמוך בך ואולי לסייע לך להוציא את הבכי המשחרר. מקווה שגם אם אני פספסתי את זה בהודעה הראשונה שלי, שיש כאן מישהו אחר שיהיה בשבילך במקומי. :heart::heart:

לפעמים הדמעות פשוט לא באות ומרגישים מעין חסימה כזאת. מסכימה עם אורית אפשר לראות סרט עצוב או כל דבר שיעודד את הדמעות. לפעמים אין דבר מטהר יותר מבכי משחרר. נשמע שאת ממשיכה להיות אמא חזקה עבור ילדיך גם עכשיו. שולחת לך חיבוק חם.

תודה יאסי - תמיד כשאני בוכה זה משחרר אותי ואני מרגישה אחר כך מלא אנרגניות כאילו משקע גדול יצא ממני - מקווה לטוב לכולנו

הבכי יבוא יקרה הוא לא יצא בכוח הוא יבוא בזמן המתאים אל תרגישי לא בסדר אם זה שאת לא בוכה זאת הגנה שלך מפני מה שאת מרגישה מאמינה שעם עזרה נכונה הבכי יבוא :heart: