מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהמחפשת פתרון - מענה ביניים

מחפשת פתרון - מענה ביניים

5 תגובות

שלום לכולם.
בעלת הפרעת אכילה לא ממש מוגדרת.
נוטה לקצוות.
הרעבות או בולמוסים.
בחודשים האחרונים ההפרעה יצאה לגמרי מאיזון ואני ממש סובלת.
לא היה לי יום אחד טוב כבר המון המון זמן.
המשקל משתולל...
יכולה לעלות 5-10 ק"ג בכמה ימים.. ואז להרעיב את עצמי ולהוריד אותם בשבוע/שבוע וחצי/שבועיים.
הגוף נאבק. לא משחרר.
מתנפחת אחרי כל אפיזודה כזאת של בולמוסים ומרגישה כאילו בלעתי עוד בן אדם.
אני ב- BMI תקין.. לאחר ירידה של יותר מ- 60 ק"ג בשלוש השנים האחרונות.
(ועליה וירידה של יותר מטון בטח.. בגלל הנטיה הזאת לעליות והירידות החדות)
לא בעודף משקל כרגע, אבל גם לא בתת משקל,
אבל למרות זאת,
התחלתי לאחרונה טיפול במרכז להפרעות אכילה, והוצע לי אישפוז.
חודש.
אני בכאוס מוחלט בחיים שלי ולא יכולה להרשות לעצמי להתנתק לחודש.. לא מבחינת הפרנסה ולא מבחינת האחריות שלי בבית.
אבל הטיפול במרפאה, מרגיש לי מעט מדי.
חצי שעה דיאטנית.
45 דקות פסיכולוגית (הייתי רק פעמיים בינתיים.. וזה נורא נורא ראשוני ולא עוזר עדיין)
וזהו.
ואולי אתחיל משהו קבוצתי חודש הבא.
האם יש מענה ביניים?
לא אישפוז שינתק אותי מהכל.. אבל גם לא כל כך מעט במרפאה?
מוכנה לשקול כמעט הכל. בכל עלות.
לא יכולה לחיות ככה עם עצמי יותר.
תודה


תגובות

פפפפ
17/01/19 21:07

אני חושבת שהטיפול הפסיכולוגי.. השיחות ואולי דיאטנית פעמיים בשבוע יעזרו זה לדבר לדבר לדבר לדבר עם אנשים שבאמת מבינים

תודה אבל מרגישה שאין לי את הזמן לתת לזה זמן. אני מרגישה פשוט על סף התמוטטות עצבים. כבר חודשים ירדתי מהפסים. בערך באוקטובר. חיכיתי וחיכיתי... ולקח זמן להתחיל.. ועכשיו שסוף סוף יש כיוון.. מרגישה שזה מעט מדי ואולי מאוחר מדי בשבילי.

פפפפ
18/01/19 6:23

יש בשוק הפרטי מספיק טובות ולא מאמינה שמאוחר אני התחלתי טיפול שכבר היייתי בשיא התחתית

ערב טוב מאותגרת, קיימות היום מרפאות לטיפול בהפרעות אכילה שמציעות טיפול יום. טיפול יום יכול להיות 3-5 פעמים בשבוע, כתלות במרפאה, ונמשך כחצי יום בכל פעם, כולל 2 ארוחות ואת כל הטיפולים + קבוצות טיפוליות. זה באמת שלב ביניים בין טיפול מרפאתי לבין אשפוז ומתאים למי שנמצא במקום הזה, בו טיפול מרפאתי אינו מספיק ואין הכרח מיידי לאשפוז. זה מאפשר למי שמתאים להמשיך לעבוד באופן חלקי. מה דעתך?

נשמע טוב. אני אבדוק בפעם הבאה שאני במרפאה אם יש אפשרות כזאת שם... אני מרגישה שאני משתגעת. אני במצוקה כל כך גדולה. אין סכנה לחיים שלי.. אבל אני בטוחה שאני גורמת להרבה מאוד נזקים לגוף שלי מתנודות כל כך קשות וחדות.. בין עלייה גדולה במשקל בפרק זמן קצר.. ואז הרעבה וירידה חדה (יחסית. הלוואי וזה היה יורד מהר כמו שזה עולה).. ומעבר לכל זה, אני ממש לא מתפקדת. המאמץ שאני משקיעה בהסתרה.. פשוט גומר אותי. אני לא רוצה להגיש תביעה לביטוח לאומי, אני לא רוצה לחשוף את עצמי בעבודה, אבל אני לא יכולה להמשיך ככה. אני פשוט מתפרקת. יש לי כנס שאני טסה אליו בקרוב, ואני לא יודעת איך אני אצלח את הימים עד הכנס.. עם כל העומסים והכל.. וגם לא יודעת איך אתפקד שם. אבל כשאחזור, ממש רוצה למצוא לעצמי מינונים אפקטיביים לטיפול, או לשקול את האשפוז. פשוט מיואשת כבר. ממש. תודה.