אהרון יקירי - גם לי קרה הרבה פעמים שנתקלתי בעומס שהרגשתי שאני הולך להתפוצץ. עצתי לך - קח אויר, תנשום ותיקח הכל בפרופורציות. שנית תחשוב מה הכיחשוב ולזה תקדיש יותר זמן ואם באמת חסר כוח אדם אז אין מה לעשות דברים פחות חשובים קצת יחכו או שייעשו פחות בקפידה ( למשל להיות נחמדים הכי חשוב, לקלח בעדינות ממש חשוב - מצד שני אולי אפשר לנקות מקומות פחות קריטיים בפחות תדירות. בסופו של דבר אין שום דבר ששווה שתשגע ולא תעמוד בעומס. כל הכבוד על השיתוף החשוב והאמיץ - אתה עושה עבודת קודש.:heart::heart::heart:

תודה על התגובה. אני מרגיש זוועה. דווקא כשהצלחתי לעמוד על שלי שלא את הכל אני חייב לנקות - בא אחמ''ש חדש והתנשא מעלי כמו שהרבה זמן לא התנשאו מעלי. אמר לי שאני עושה מה שאני רוצה. יצאתי גבר ואמרתי לו שאני מעדיף לא להתייחס לאמירה הזו. וכך נגמרה השיחה. למרות שהייתי אסרטיבי ולא יצאתי מכליי אני מרגיש שכל יום בעבודה הזו הוא מלחמת קיום על כך שיראו גם אותי וגם את צרכיי. כבר אין לי כח למלחמה הזו. נסעתי לחבר לסופ"ש כדי לשכוח מהיחס המבזה שקבלתי. כבר אין לי כח להילחם על הכבוד שלי. ממש אין.