הי דועאא אליהוא בין גוף ונפש קיים אצל כולם, אישית אני מרגישה שהטרשת הביאה אותי למקום רגיש יותר לשינויים שיש לי בגוף, אני מזהה שינויים קטנים מהר יותר ולרוב מודעת לקשר שלהם למצב הרוח/ עייפות/ עצבנות ... שלי. עצם זה שאת מקשרת בין השניים מין הסתם גורם לך פחות לחשוש שהנימול הוא התקף וחד עם זה המודעות לקשר היא ההתחלה של הדיבור עם הקשר הזה והנסיון לרכך אותו. בהצלחה

דועאא שלום קורא לי אותו דבר בדר"כ בחו"ל בימים של פעילות אינטנסיבית מהרגיל. למדתי לעשות הרבה הפסקות ולא להעמיס על הגוף גם אם נראה לי שאני מסתדרת/ בבוקר. ללכת בקצב שלי גם אם זה אומר לעשות/ לראות פחות. בחו"ל אין שגרה לא בפעילות הגופני ולא במזון ושתייה והשינה שגם זה משפיע על האנרגיה. עדיף לשמור על עצמנו ולא להגיע חס וחלילה להתקף- אישפוז- הפעלת ביטוח בחו"ל או אפילו מצב של קריסה שחוזרים הביתה. לטייל בשפיות.

מצטרף לדברים של עינת וש.נ. בטרשת נפוצה קורה שהגוף מגיב בסימפטומים נוירולוגים (כמו חולשה ונימול) ללחץ ושינויים. כפי שעולה מהתגובות, חשוב לא להתמקד בסימפטומים או להיבהל מהם, לראות איך חוזרים לשגרה ואיזון (כל אחד בדרכו: אם במזון ושינה, אסטרטגיות רגיעה כמו נשימה והרפיית שרירים, פעילות גופנית, שיחה עם חברים וכו') ולתת לגוף להירגע ובהתאמה גם הסימפטומים יחלפו. במידה והסימפטומים ממושכים ואינם חולפים, ליתר ביטחון יש לפנות לנוירולוג.