מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהנלחמת על שפיותי!!

נלחמת על שפיותי!!

28/02/19 18:06
22 תגובות

די, לא יכולה יותר להרגיש את המועקה הזו שמכרסמת לי את הנשמה....
מתעוררת עם תחושה כבדה של כאב שאני כבר לא יכולה לשאת!!! סתם, בלי שום טריגר, פשוט מתעוררת כך.
הגרון חנוק, הגוף זז לאט,
הבדידות אוכלת אותי מבפנים, המחשבות רצות ומציפות את העצב, העלבון, הכעס, הפגיעות.. לא מצליחה לעצור אותן.
מתרסקת בלי שליטה.
הצורך שמישהו יציל אותי מהמקום הזה גובר ובא לי רק לצרוח...
נלחמת בזה, רוצה כל כך לשנות, עושה דברים שעבדו לי פעם:
שמתי מוזיקה,
נכנסתי להתקלח,
אומרת לעצמי שהיום יהיה יום טוב!
וכלום... המאבק הזה עם עצמי להרגיש טוב ולחשוב חיובי רק מגביר את הלחץ ואת קוצר הנשימה, כאילו הלב עוד שניה מפסיק לפעום...
עד מתי???
אני לא יכולה יותר לחיות ככה! זה לא נורמלי...
אני במלחמה על השפיות שלי!


תגובות

טלטולה
28/02/19 21:56

גם אני

כמוני10
02/03/19 9:08

מלחמה שלא נגמרת...

הי יקרה. איך היית רוצה שמישהו אחר יציל אותך?, מה את מדמיינת שצריך לקרות בכדי שתרגישי אחרת ? ומה בכל זאת גרם לכל המצב הזה לדעתך?

Sveta2
03/03/19 13:36

מזדהה איתך מאוד ! זה מאוד קשה, אין לי דרך לעזור, לצערי. תקועה באותו מצב.....לא תמיד יש כוח להתקלח בכלל. תחזיקי מעמד !

1ron123
05/03/19 14:40

כמוני, סבטלנה וטלטולה, החרדה והדיכאון המציפים אתכן אינה גזירת גורל (כן מניסיון) גם מאד קשה לצאת מזה לבד על ידי שמיעת מוסיקה ולהתקלח (אם עושה נחמד אז למה לא). חבל לסבול. זוהי מחלה ככל מחלה אחרת. כאשר כואב הגרון אתן הולכות לרופא המשפחה? כאשר כואב הגב, הולכות לאורטופד? כנ"ל גם במקרה זה. זו מחלה הנתנת לפתרון... אני התחלתי אצל רופא המשפחה, סיפרתי הכל ומצאתי משענת... מציע שתנסו גם. רשה לכן ךראות כרגע, אבל בתוך תקופה לא מאד ארוכה של טיפול תחזרו לראות כמה החיים יפים...

Sveta2
05/03/19 15:28

הבעיה היא שלפעמים צריך לנסות הרבה כדורים עד שמוצאים את מה שעוזר, אם בכלל. הכדורים שניסיתי לא עזרו לי ולא מאמינה שכדורים יפתרו את הבעיה. מאוכזבת מהכל.

1ron123
06/03/19 14:21

סבטלנה, לצערי את צודקת. גם לי לקח כמה סבבים עד שמצאתי את התרופה האחת... אבל גם אם ייקח כמה חודשים, תאמיני לי שאחר כך תרגישי כל כך טוב, בייחוד לאור הניגודיות לאיך שאת מרגישה עכשיו. לא להתייאש... בסוף מוצאים...

Karen2
13/03/19 14:51

לפעמים כל מה שצריך זה מישהו שיהיה שם בשביל להקשיב או לחבק.

אלהאם.1
05/03/19 21:10

הי, אני הצטרפתי רק היום לאתר כמוני. כבר שבוע יש לי תחושה של בדידות, ודמעותיי זולגות בלי שום סיבה.... הרגשה נוראית

סמי.15
17/10/20 1:44

انشالله فتره وبتمر .وانا ايضا اعاني هذه الاعراض اختي

אנונימית61
13/03/19 16:53

קוראת ומרגישה כאילו אני כתבתי..

אייל74
14/03/19 19:41

היי גם אני חדש פה ומנסה להבין איך אפשר לעזור אחד לשני/ה , יש רעיונות .?

גליה21
14/03/19 19:47

אפשר לעשות קבוצת ווצאפ משותפת.. ולשתף במהלך היום על דברים שקורים לנו.. לעודד ולהרים אחד את השני

מה שלומך היום?

כמוני10
28/03/19 18:17

זה לא עובר.... אובדת עצות

אביה-1
26/03/19 20:37

אני סובלת מדיכאון קליני קשה מזה שנים רבות, הדיכאון שלי עמיד בפני תרופות, והרבה מאד תרופות נטלתי , אך ללא הועיל, כיום אני בגמילה מהתרופות, עזבתי את העבודה, אני בקושי רב מתפקדת, מרבית היום אני שוכבת במיטה, פשוט חוסר אונים מוחלט.

אנייזה
28/08/19 20:56

מוזמנת לדבר איתי ... אין לי מושג איך כותבים בפרטי

נתן-
17/10/20 4:44

היי אביה, מצטער שהיית צריכה לקחת את התרופות האלה שמאחוריהן עומדות חברות תרופות שעושות מילארדים בשנה והופכים את האנשים שהיה להם בעיות בחיים כמו לכולם לחולים ועם נזקים בלתי הפיכים שהתרופות גרמו להם. אני מבין שזה שנים רבות, אולי תצליחי להסביר לי מה השורש למה לדעתך את במקום הזה.

סמי.15
17/10/20 0:59

ואוו .אותו הרגשה שאני עובר ,מלחמה עם עצמי ,וכל יום אומר שזהוא צריך להסתיים אבל אין סוף .נמאס לי כבר אולי בעולם הבא יהיה יותר טוב

כמעט-מלאך
17/10/20 1:41

הבעיה הראשונה מתחילה מזה שאת מחכה למישהו שיציל אותך אף אחד לא יכול להציל אותך כי לכל אחד בעולם הזה במיוחד בקורונה אכפת רק מעצמו תצילי את עצמך תצאי אל העולם תראי אור יום ותכירי אנשים חדשים בכל העולם הזה חייבים להיות אנשים שיתאימו לך אל תשארי בבית בתקווה שמתישהו יהיה טוב תעשי טוב לעצמך מבלי לחכות

נתן-
17/10/20 4:38

קודם כל את יותר משפויה, כי בן אדם שהוא לא שפוי הוא לא יודע את זה והוא שמח כמו שהוא. גם את יכולה לנסות על מחרתיים להיות לא שפויה וזה לא יעזור כי אין שום דבר או גבול שיכול לעבור את הנורמליזציה שלך. את כן יכולה להיות בייאוש אינטנסיבי ועוד מלא דברים שגורמים לך להתנהג בצורה שלא אופיינית לך. אין דבר כזה שאת ככה בלי סיבה. כבני אדם יש לנו צרכים בסיסים. נגיד בדידות זה הסרטן הכי גדול כי המוח לא יכול להתקיים בלי אנשים( לא רק בשביל הפן החברתי) אשמח אם תספרי איך הגעת לאן שהגעת ומה הנקודה התחתונה כרגע אם את רוצה לעזור לעצמך או לא. אני לא שואל אם את יכולה יש הבדל, רצון זה כבר צעד ראשון.

משה90-
17/10/20 19:43

אם את יכולה להחשף לחברה מצוין .חוגם מצוין.שחות פסיכולוגיות מצוין.להכיר ידיר חבר שלא ינצל את מצבך מצוין.אבךל אם לא כדורי הרגעה טבעים טוב מאוד.ובנוסף היית תקופות במצבי נפש מאוד קשים ובאישפוזים פסיכאטרים מאדם חזק נורמטיבי ומצליח ירדתי לשאול תחתיות .אז העצה שלי המלחמה במצב מגבירה יותר את המצב .הנסיון לפתור הר געש נפשי רק מלבה ומגיע אותו יותר.פיתרון מדטציות השקטה ספורט פיזי אף בכח הליכה ריצה תוספים תזונתיים ריקוד קצת לשחרר מהשכל דמיון העבר לתת למערכת הגוף הנפש לעבוד .לפעמים השכל דמיון עיסוק השכלי הורס את האדם חייב לתת מקום לגוף הפיזי מקום בהצלחה וכל הכבוד לך על הרצון לא לוותר