הלילה לא נגמר והיום לא מגיע ולמה כל כל קשה לחיות בעולם הזה? צעקתי להרים אף אחד לא שמע חיכיתי וחיכיתי ואיש לא בא, רוצה להתתעורר מהחלום המשוגע הזה כי כל מה שאומרים הוא שקר. טיילתי על האדמה וליבי ומוחי לא יודעים מנוח, חלומותיי אמיתיים והאמת שלי היא שקר, והניסיון לשלוט בעצמי כי שליטה עצמית היא איכות שמבדילה את החזקים לשרוד. ורק אני שומעת את זה מהדהד במוחי ״שום דבר לא טעים כמו רזה מרגיש״ ובגוף כמו בפיסול השלמות לא מושגת כאשר אין מה להוסיף אבל כאשר אין דבר שנותר לקחת, ואני בסך הכל רוצה גוף עם קצוות חדים.. אבל רק עוד כמה קילוגרמים עד שאני אהיה מאושרת, כמה קילוגרמים עד 45, כמה קילוגרמים נוספים עד שאני רזה, ועוד כמה קילוגרמים אני מנצחת ! אני תמיד רעבה, אבל כשאני לא אוכלת אני מרגישה טוב, טהורה, ריקה, נפלאה, כל כך חזקה, כאילו אני יכולה לעוף וכשאני אוכלת אני מרגישה נפוחה, ענקית, מגעילה, מכוערת, זוועה, מפלצתית, וככה זה בכל נגיסה. אני מרגישה שאני מתנפחת, אני נענשת על שבירת המצווה ואומרת ״אל תאכלי יותר מחתיכת תפוח קטנה כי את תשמיני ואף אחד לא יאהב אותך״ אבל כבר מאוחר מדי, אני מרגישה את החדות של עצמות הלחיים שלי שוקעות ומוצפות מתחת לגושים של בשר ספוג שומן, הירכיים שלי ענקיות והבטן גם ואולי חושבת שהרבה יותר בטוח לא לאכול. מה הייתי עושה כדי שאקח את אחד הכדורים האלה שגורמת לך להיות קטנה כמו אליס מבעד למראה, אבל כל כך קטנה מה אני לא הייתי עושה כדי להיות פחות גדולה.