אני מרגישה שממש השמנתי בזמן האחרון ,וזה מכניס אותי למין מצב של ריקנות כזאת .
אני אוכלת , והמחשבות עדיין שם , ברקע,מפריעות ,פשוט אני מצליחה להפחית את הווליום .
אבל כשאני לא אוכלת,כל מה שאני חושבת עליו זה אוכל.
כמה שאני רוצה את זה וכמה שאני לא .
אני נשקלת כל כך הרבה פעמים ביום , מחכה שמשהו ישתנה .
שאני אראה מספר אחר , מספר קצת יותר שמח.
אני מסתכלת במראה כל כך הרבה ,מנסה לראות מישהי שלעולם לא הייתה שם .
ובראש שלי, זה תמיד שם.
מי שהייתי רוצה להיות,ומחשבות שמנסות להביא אותי לשם.
עור ועצמות.
כבר כמה חודשים שלא הקאתי ,ואני צריכה להיות גאה ? אני לא מרגישה גאה ..לא התקדמתי לשום מקום מאז .
המחשבות עדיין שם ,וזה לא נעלם,זה נמצא שם , חבוי מתחת לפני השטח.
אני מוצאת את עצמי חושבת יותר ויותר על אוכל, ועל איך להתגבר ולא לאכול.
על איך לאכול כמה שפחות.
על איך להיות , פחות.

*****
יצאתי במוצ"ש לאכול עם חברות.
הן דקיקות כאלה.
מאלה שלא מצליחות לעלות במשקל .
מאלה שמדברת על משקל כמו שצריך לדבר , בלי לפחד מזה.
מאלה שאין להם בעיה לספר כמה הן שוקלות .
מאלה שמתרגשות כשהן מצליחות לעלות קילו או שניים,כמעט כמוך כשאת 200 גרם פחות מאתמול.
מאלה שלא מסיימות את כל מה שבצלחת,כי הם מפוצצות.
ואני יושבת שם ומתה להיות פחות ,כדי שאוכל להרגיש עם עצמי קצת יותר לידן.