אני לא מסכים, למעשה אני בכלל לא מסכים, לא עם דניאל, ולא עם שקט נפשי. בגלל שתי סיבות עיקריות 1. האנשים לרוב שסובלים נפשית אלה האנשים שמודעים יותר, והסבל שלהם גדול יותר כי הם רגישים הרבה יותר גם כן. 2. הפתרון? בסוף.... הוא בא.... אם אתם רוצים לדעת איך? ובכן זה בא ככה: - טיפול שיחתי נכון. איך זה עובד? טיפול שיחתי, כל שבוע/חצי שבוע, עם בנאדם יועץ, אשר יכול להיות פסיכולוג/סטודנט לפסיכולוגיה/פסיכיאטר ועוד' איך יודעים אם זה נכון? ובכן, זה פשוט, אבל לא קל, הריי, הסבל שלנו נמצא בראש. אנחנו רגישים, אנחנו יותר מודעים לסביבה ולעצמנו, אנחנו יותר מחוברים למציאות שהיא כבר פוגעת בנו לעומת אנשים אחרים. המטרה של הטיפול השיחתי הוא לא לשנות אותכם. בגלל שאת החשיבה, ואת הדפוס היתנהגות, ומי שאנחנו, לעולם! לא נשנה, אנחנו נשאר, עם אותו הראש, עם אותן המחשבות, עם הכל. אז איך הטיפול עובד בכלל?? ובכן זה יישמע קצת מוזר, אבל הקטע של טפול כזה הוא שני דברים, 1. להוציא את "האבן" או במילים אחירות לשפוך את הסבל מהלב, 2. לקבל עוד נקודת ראייה, עוד דרך להיסתכל על הדברים(לא משהו שיחליף את מי שאותנו, אלא ללמוד עוד ראייה נוספת על כל דבר) וברגע שייש שתי נקודות ראייה על המציאות, מקור הסבל יחלש, מאוד, והוא יהפוך לסביל או אפילו כבר כמעט ולא יפריע, החסרון בפתרון הזה הוא שצריך סבלנות...... וזה למצוא המון דברים בכוח, כי אתה מנסה לחשוב על עוד נקודת ראייה שונה, אז זה לוקח זמן, ומאמץ. - הפתרון הנוסף הוא בנייה עצמית, זה פתרון שלרוב נעשה לבד, אתה מוצא תחום עיניין, אתה מוצא מקור השראה, ואתה שם לעצמך מטרות, ומתי שאתה עושה דברים אקטיביים כל היום, הראש לא תקוע במחשבות, ואז אתה יכול להתחיל לבנות את עצמך, באמצעות פעילות אקטיבית, אם זה ללמוד, אם זה לחסוך, אם זה משהו שרוצים, אם זה משהו שהוא חשוב לכם, משהו שאמור לתת לכם דרייב, וברגע שאתם הופכים לאקטיבים, האנשים שעשו את זה המון פעמים יגידו משפט כמו "חיים רק פעם אחת, אין זמן לבזבז על מחשבות, זה לא תורם בכלום" , ברגע שהם הפכו לאקטיבים, הם מסתכלים על העבר כאל ביזבוז זמן. החסרון בפתרון הזה, שאתה צריך סוג של "להיתעורר" לבד, ולהפוך לאקטיבי. - פתרון נוסף הוא פתרון קצת עצוב, אבל..... זמן. זה יישמע נורא הפתרון הזה, משום שזה הפתרון הכי קשה, למרות שזה נשמע לא הגיוני, זמן אכן מרפה. אבל הבעיה היא בגלל שלרוב אנחנו תקועים בתוך מציאות רעה, הזמן יכול לקחת שנים, יש אנשים שאפילו ייקח להם 5-10 שנים! החסרונות הגדולים כאן הם: 1. אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח 2.זה פתרון לא סופי, כלומר, הבעיה היא שפתאום אחריי שנה העצב יעלם, ואיזה מקרה רע חס וחלילה עלול להחזיר אותנו לעבר, ואף יהפוך ליותר גרוע. ואז נצטרך לחכות הרבה יותר זמן ....... - פתרון אחרון שאני מכיר, לאלה שהמקרה שלהם הוא דיכאון וחרדה בלבד, ולא דברים "רציניים" ואני בכוונה שם מרכאות, כי בתכלס כולנו במצב לא טוב, אבל יש כאלה, שכבר מאבדים שליטה, ומי שמאבד שליטה על המציאות, הוא יודע ואל תטעו, המון אנשים מפחדים וחוששים שהם מאבדים/או יאבדו שליטה, אבל זה סרט רע שרץ להם בראש, כי הרוב לא יאבדו שליטה. אלה שלא איבדו שליטה, יכולים לנסות למצוא פתרונות אפשריים, לחפש מלא סרטוני השראה, סרטוני מוטיבציה, ולהתחיל לראות, כל יום, כדיי שהמחשבה בראש לא תיהיה רק שלילת. ואז, ככה הראש יוכל לצאת לבד מהרוע, ולשמור על איזון

צל כתבת מקסים ונכון כל כך. אלמונית יקרה. לא יודעת אם יש לי הרבה מה להוסיף אבל במשהו את צודקת. יש המון אנשים שחווים ריקנות. היום, דיכאון וחרדה נחשבים למגיפה ולכן הבעיה רחבה יותר מפרט זה או אחר. יש הרבה מאוד הסברים ואומר רק כמה: אנחנו חיות שבטיות - אנחנו אמורים לחיות בלהקה ובמקום זאת הפכנו למאוד בודדים. חום אנושי מגיע אם בכלל דרך מסך ולא באמצעים של מגע שאנו זקוקים לא כל כך. החברה מאוד צרכנית ותחרותית. כולנו דורשים סיפוקים מהירים ורמת הסיפוק שלנו. נעלמת מהר. מודלים של חיקוי מציגים דברים שטחיים/ חיצוניים.... ויש עוד ועוד. הרבה אנשים מסתובבים בעולם מאוכזבים מעצמם כי הם לא ״משהו״ או ״מישהו״ ולא מצליחים לתת כבוד למה שהם. בכל מקרה אני מסכימה עם צל שחשוב להגיע לאיזשהו טיפול שיתמודד עם הכאב ועם קישורים מעוותים שיש לנו במוח לגבי עצמנו. מציעה לך לבחור מקום להתנדבות - גם אם לא תעשי זאת עם חשק ורצון בהתחלה. מקום שבו לנתינה שלך תהיה משמעות אדירה. מבטיחה לך שבמשך הזמן תוכלי להתמלא ברגש חדש ומשום עשויים לצמוח דברים חדשים ומרגשים בגינת הלב שלך. מה דעתך?