הי עדי רציתי להגיד לך שכל 17 שניות מתחלפת מחשבה :-)הרי מחשבה יוצרת מציאות..את מוכנה לשתף אותי במה שקרה? אני כאן אם בא לך

היי עדי, אני קוראת את הדברים שאת כותבת ומרגישה את הקושי שלך. את התסכול, את הייאוש ואת החוסר אונים. מבינה שאת מרגישה רע. שאלת איך נרגעים? אני חושבת שקודם כל צריך לנשום נשימות עמוקות, להיות במקום שמרגיש לך הכי בטוח ונוח, בבית או במיטה או בים או כל מקום אחר שגורם לך להרגיש בנוח. תנסי לחשוב מה גורם לך להרגיש טוב, גם אם זה משהו קטן, כמו לראות סרט, לקרוא ספר, לשמוע מוזיקה. זה יעצור קצת את המחשבות הרעות ויתן לך מנוחה. איך שהדברים נראים היום, הם יכולים להיראות אחרת מחר. דווקא כשאנחנו במצבי לחץ קשה לנו לראות את כל התמונה. תנסי לכמה רגעים לחשוב על דברים שאת אוהבת, על אנשים אהובים, על מצבים מצחיקים שהיית בהם, הראש לאט לאט יירגע. המחשבות הן כמו עננים, הם באים וחולפים כלעומת שבאו. תביטי בהן מהצד כמו שמביטים על עננים ותזכרי שתיכף העננים יחלפו. יש לך רצון לדבר עם מישהו אז תרגישי חופשי לכתוב פה, כל מה שעל ליבך, אנחנו נתמוך בך ונהיה יחד איתך. שולחת לך חיזוקים.

:( זה לא כל כך פשוט. לחדש קשרים.. אין לי אף אחד, מעולם לא היה. אין לי מושג עם מי לדבר. ניסיתי בצאט של ערן כמה פעמים, אבל זה לא אותו הדבר. הצורך הזה לספר כל פעם מחדש לבן אדם שונה מה קורה. אני כל כך מיואשת

הי עדי, ראשית, את הצעד הראשון עשית וכל הכבוד, יש לך פסיכולוג... זה צעד חשוב של לקחת את השליטה בחזרה. יש סיכוי שאת מתקשרת אליו/ה ושאלת מה לעשות? אולי גם יציע ללכת לרופא המשפחה? בכל מקרה קבלי חיבוק וירטואלי חזק... יאוש אינה אופציה... ספרי לנו איך מתקדם? יש ישר שעוזר לי מידי פעם:...תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר....

ממש מרגישה נורא. הייתי אצל הפסיכולוג היום, הוא ממש טוב, אבל אני לא מחזיקה מעמד. אני לא ממש במעקב קבוע אצל פסיכיאטר, כי הוא טוען שאין טעם אם אני לא לוקחת כדורים. והפסיכולוג אומר שאין לי ברירה, אלא לקחת שוב. אני ממש לא מחזיקה מעמד. הוא הוסיף לי עוד פגישה שבוע הבא.. וזה קצת מנחם, אבל אני ממש לא יודעת איך להמשיך ככה.

היי עדי יקרה, כל הכבוד! טוב שיש לך את הפסיכולוג. למה לא ללכת לרופא ולקבל כדורים? מנסיון, הטיפול המשולב עושה נפלאות. אין טעם להרגיש ככ רע... גם קביעת פגישה עם הרופא אינה בהכרך לקחת כדורים. אפשר שתתחילי בלקבוע תור? משם נראה איך מתקדמים? דואגים לך...

ניסיתי לקחת כדורים וזה לא השפיע עליי בכלל. אני מתה מפחד מהם. וכשהוא החליף לי למשהו חזק יותר כבר הרמתי ידיים. פה לבד בבית:(

הי עדי, את לא לבד. אנחנו כאן איתך. לספר לך מנסיון אישי, לקח לי שלוש תרופות וכמעט שנה למצוא את זו שעובדת עלי. ברגע שמצאתי החיים השתנו לגמרי... הבעיה בכדורים שזה ניסוי ותהיה מה יעבוד. קחי את זה בחשבון. את גם לא אשמה בכך. זו מחלה ככל המחלות... חסר לך איזשהו חומר ... חבל לסבול.. אנחנו כאן בשביל לעבור את הדרך יחד... יכול להיות לך טוב יותר...

היי עדי, ראשית את מוזמנת לכתוב תמיד, גם בפרטי. תתפלאי עד כמה כוחות יש לכל אחד ואחת מאיתנו. אני ממש מבין את הרגשתך. סופי שבוע הם לפעמים קשים במיוחד. אני באמת חושב ומאמין שיכול להיות ויהיה לך הרבה יותר טוב. בואי נעשה את זה צעד צעד... יש אפשרות שאת קובעת תור לרופא? לחילופין מישהו יכול לקבוע עבורך תור? כאשר תתחילי בטיפול כבר תהיה לך יותר תקווה... מנסיון, יכול להיות אחרת, גם אם כרגע נראה שזה בלתי אפשרי... הכל עניין של כימיה במוח... אנחנו כאן בשבילך יקירה

יופי, עוד יותר קל... מה הוא אמר לך לאחרונה? מה הוא נתן לך לקחת? למה לא עשית מה שאמר? יש סיכוי שאת קובעת איתו שוב? את לא מספרת על עצמך. אשמח לשמוע יותר עלייך... מה עושה ביום יום, על מה את חושבת...

מפחדת מהכדורים האלה ובגלל זה אין טעם שנפגש. זה פשוט לא הולך לי. מלא תופעות לוואי. אין לי שום דבר. ממש לבד. לא מצליחה להזיז את עצמי. ממש שקעתי.

היי עדי, מוכר וידוע. אבל חדשות טובות: כעבור 3-4 שבועות וכל התופעות מאחוריך. באחריות... לא שווה לסבול (וכן סובלים) שלושה שבועות בכדי להרגיש טוב יותר? בנוסף על פי רוב ייתן לך הרופא למשך שלושת השבועות האלה כדור הרגעה מסוג כלשהו בכדי לעבור את השלבים האלה...האם זה משהו שתוכלי לשוחח עליו עם הפסיכולוג? מעבר לכך אשמח לשמוע יותר עליך. חיבוק וירטואלי חזק... תחזיקי מעמד יקירה.

הי עדי, קודם כל יש לך אותנו... עדי, חוסר שינה הינו אחד מהעינויים הגדולים ביותר כשלעצמו משפיע רבות על המצב הנפשי. את חייבת לישון... יש סיכוי שאת הולכת לרופא המשפחה ומקבלת כדור שינה? היום יש כאלה שאינם ממכרים כלל...