דיאליזה צפקית היא צורת דיאליזה טובה ויעילה שיתרונה העיקרי הוא העצמאות שזה מקנה. זאת כיוון שהדיאליזה נעשית יומיומית בבית על ידי שחלופים והביקורים בבית החולים פחות תכופים, בדכ אחת לחודש. כיוון שזה נעשה יומיומית זה נסבל יותר טוב. התוויות נגד הן השמנת יתר ניכרת וניתוחי בטן קודמים אך זב לא חד משמעי וכל מקרה צריך להבדק לגופו על ידי כירורג. כמו כן צריך נכונות לטיפול עצמאי (לאחר הדרכה כמובן) והכי טוב אם יש מערכות תמיכה ועזרה. ממליצה לפנות למרפאת הpd במוסד בו הנכם מבצעים דיאליזה או בבית חולים קרוב (זה לא נעשה ביחידות קהילתיות) כדי להבדק להתאמה. מבחינת השתלה- בכל מקרה כדאי לעבור הכנה והערכה מסודרות לקראת השתלה שכן אם האב מתאים הרי שזו אופצית הטיפול הכי טובה היום. לא כל גידול פוסל מהשתלה. תלוי בסוג, מה טופל וכו. שוב, מרפאות הכנה להשתלה יודעות לבצע את כל הבירור

היי יקרה, דיאליזה פריטונאלית (צפקית) היא שיטה מצוינת המיטבה מאד עם הגוף ודרך התמודדותו עם הטיפול. הטיפול הזה מקל מאד על הלב, ולפי מה שאת מתארת, קשה לאביך אחרי טיפול ההמודיאליזה, והקושי נובע בעיקר מעבודה מאומצת של הלב להזרים את מחזור הדם כולו אל המכונה בכדי להתנקות וכך חוזר חלילה במשך ארבע שעות בממוצע. בדיאליזה הפריטונאלית דרך ניקוי הרעלים והנוזלים נעשה דרך הצפק, הפריטוניאום, הקרום שעוטף את חלל הבטן, ולכן אין כל שינוי בתקפוד הלב, הניקוי נעשה על בסיס יומיומי (דבר שמתקרב לאופן עבודת הכליה האמיתית) שלא נדבר על עצמאות ואי חשיפה למקרים בבתי חולים. אני עשיתי דיאליזה פריטוניאלית בזמן המקסימלי שניתן לכך - כשמונה שנים, ואני מודה לרופאים שלא שאלו אותי כי הייתי צעירה מאד (19) והחליטו עבורי. הם חסכו לי שנים של שחיקה לבבית כמו כן גם וורידית :) לגבי ההשתלה את מוזמנת להצטרף גם לפורום ההשתלות באתר שלנו 'כמוני' ולהיוועץ שם, הם יענו לך בשמחה אני בטוחה. מוזמנת להמשיך להתייעץ עמנו ולעדכנינו בריאות והצלחה פז