אי פעם בכיתם בגלל שאתם זה אתם?
אני שונאת את עצמי בכל יום, אני רעבה אבל אני לא יכולה לאכול, אני עייפה אבל אני לא יכולה לישון, אני עצובה אבל אני לא יכולה לבכות, אני אומרת שהכל בסדר אבל פשוט די ! אני רוצה את המשקל שלי נמוך כמו ההערכה העצמית
הראש שלי מלא רק הבטן שלי לא, הדבר היחיד שאני עושה זה להרוג את עצמי מבפנים ואם לא יהיה כלום מבפנים אז בשביל מה לחיות? אני לא מספרת יותר לאף אחד על הפרעת האכילה שלי כי אף אחד לא באמת מבין וברוב המקרים הם חושבים אם אני אנורקסית או בולמית אז למה אני לא רזה יותר. אני תמיד שואלת איך אני יכולה לברוח מעצמי? אני כל כך חולה בדרך הזאת אני יותר עייפה מיום ליום כשאני מתעוררת בכל בוקר, כבר אין שום דבר לאהוב בי ומי יכול לאהוב ילדה שאפילו לא אוהבת את עצמה? מוחי נמצא במלחמה נגד גופי אני רק רוצה להיעלם למה כולם כל כך שונאים אותי? אני לא יכולה להפסיק להקשיב למחשבות שמהדהדות בראש של ״לא לאכול״ או ״את שמנה״ ניסיתי להתאושש, ניסיתי להשתפר, אבל תמיד חזרו המחשבות והתפרקתי שוב ושוב יותר. הם לא יכולים להבין אותי רק אני רואה את הדברים שאני שונאת בעצמי אני אמורה להיות חזקה אני אמורה ללמוד איך להתמודד עם זה אבל אני לא יכולה ! כל פיסת מזון גורמת מלחמה בתוך ראשי אני רק רוצה להיות שמחה עם עצמי ! אתם יודעים איך זה להרגיש מכוערת ושמנה כל הזמן? להסתכל במראה ולא לראות מה שאני רוצה להיות? אוף הלוואי שהייתי יכולה לחזור לזמנים שעוד הייתי מחייכת כל הזמן אני מתגעגעת לאני הישנה, ששמחה מאושרת וקלוריה אחת באוכל לא סופרת. אני פשוט מאבדת את עצמי אני מנסה לעשות את הכי טוב אבל זה לא מספיק אף פעם למה אני חייבת להיות אני? אז אני מסתכלת במראה ומבקשת להיות מישי אחרת. כשאומרים לי פשוט תפסיקי ותאכלי אתם חושבים שאני רוצה להיות כזאת? אני כל כך מותשת מהמלחמה הפנימית שלי כל יום מחדש אבל זה לא שכאילו למישו אכפת אני לעולם לא אהיה מושלמת אני מנסה לקבל את זה, פשוט אין לי תקווה ואני בכלל לא מיוחדת. אני מסתכלת במראה ואומרת למה שמישהו יאהב אותי? אני מרגישה כל כך לבד אני רוצה לדבר עם מישו על החרא הזה שהולך בתוך הראש שלי אבל אני פשוט לא יכולה וזה קשה שאני צריכה להתמודד עם כל זה לבד ! אולי אני כל כך מסובכת בשביל מישו שיאהב אולי מגיע לי כל זה? אני מרגישה דוחה אני רק רוצה לבכות אם אני שונאת את עצמי מה האחרים חושבים עליי? תצילו אותי מעצמי הכאב זה יותר מידי אני לא יכולה לשאת את זה יותר ! כולם חושבים שאני מאושרת בפנים בכלל אני מתרקבת למה אף אחד לא יכול לראות שאני לא בסדר? חיוך כל כך מזוייף בכל יום כשבפנים אני צועקת. הייתי עושה משהו כדי להרגיש בנוח בתוך הגוף שלי, אני רק רוצה לישון לנצח כי אף אחד לא יבין בחיים כמה אני שונאת את עצמי. יום אחד אני רוצה להתעורר רגילה, אני רוצה לחיות לא רק לנשום אני רוצה גם להיות שמחה שוב כמו שהייתי יותר קטנה ולא היה אכפת לי מכלום לא כמו הכל עכשיו.