מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

אבודה

אנונימי
אנונימי
23/04/19 4:01
4 תגובות

אני שקועה בתוך האנורקסיה והבולמיה חזק
אני רוצה להחלים אבל לא מצליחה
אני רעבה לאוכל אבל לא מסוגלת לאכול
גם אם אני אוכלת אני מקיאה
איבדתי את עצמי כל כך כבר
זה כמו להגיע לסוף של חול טובעני
זה כמו לעלות להר לעצור באמצע ולתת לעצמך להתגלגל ויהיה מה שיהיה כל הזמן חשבתי שיהיה לי כל כך קל ואמרתי שלא ידאגו לי ושאני בסדר ושאני רק מרזה 30-40 קילו וחוזרת לעצמי והכל יהיה בסדר ועכשיו איפה האנשים האלה שידאגו ושישאלו אם אני בסדר שיעזרו לי שיראו שאני זועקת לעזרה למה אף אחד לא רואה אותי ולמה אני לא מצליחה להילחם בהפרעה!!??!???


תגובות

אני לא יודעת איפה כל האנשים ולמה הם לא שם בשבילך. אולי הם לא יודעים עד כמה את זקוקה להם? אולי את מסתירה טוב מדי את המצוקה שלך?לא יודעת...מה השכן אני יודעת, זה שלחכות להם שיתעוררו לא באמת בשירותך ושלמרות הכאב, את זו שצריכה לקחת את המושכות לידיים ונשמע שכרגע את לא מצליחה בכוחות עצמך כי ההפרעה חזקה מדי. אולי כדאי לחשוב על קבלת עזרה אינטנסיבית יותר? מה דעתך?

קשה לי באמת שקשה לי באמת שניסיתי אפילו ניסיתי בעצמי זה פשוט לא עוזר;(

אל תפסיקי לנסות. העזרה יכולה להגיע מטיפול הנכון עבורך. לא תמיד מצליחים, אבל תמיד שווה להמשיך לנסות.

פפפפ
12/05/19 12:51

תפני לקופת חולים! אין לי ספק שתמצאי משהו שישמח לעזור לך!!!! חבל עלייך!!!!