מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילההרהורים סביב יום הזיכרון לשואה

הרהורים סביב יום הזיכרון לשואה

02/05/19 19:47
5 תגובות

פגישה אצל הדיאטנית אחרי חודש שלא נפגשנו, שבמהלכו הגעתי ליעד נבהלתי וצמצמתי.. בפגישה משא ומתן עם הדיאטנית על מה אחזיר ומה לא, היא רוצה הרבה אני פחות.. יצאתי משם והבנתי כמה זה הזוי ובייחוד היום. ביום ששומעים את הניצולים, רואים את הסרטים, קוראים את המכתבים נחשפים מעט לזוועות שלא ניתן לתפוס ומנסים קצת להתחבר למה שהיה שם. אנשים נלחמו על כל גרגר של אוכל ואני, אני נלחמת נגד כל גרגר של אוכל.
לא בטוחה שהצלחתי להעביר את מה שאני מרגישה אבל היום הזה מדגיש לי כמה המחלה הזאת הזויה ונוראית- ניסיון נואש להלחם בצורך הכי בסיסי של יצור אנושי. ונשבעת שהלוואי שיכולתי לא להלחם בזה, באמת שאני רוצה לאכול הכל וכמה שבא לי, אבל מישהו רוצה אחרת והוא חזק ממני.


תגובות

--
02/05/19 20:09

ואי, פשוט הוצאת לי את המילים מהפה. חשבתי על זה מלא היום. מזדהה איתך ממש.

פפפפ
03/05/19 16:56

הכל בסוף לשרוד... ככה זה טבע האדם

אני מסכימה איתך שזו מחלה הזויה. הזויה מעצם ההתנגדות לצורך בסיסי לקיום. עם זאת, כשמבינים אותה לעומק, אפשר לראות את ההגיון שבה. בכל מקרה, טוב שאת יכולה לראות את זה מבחוץ ולהגיד בקול שאת לא רוצה אותה, כי בלי זה, מאיפה יהיו הכוחות להלחם במישהו הזה שבתוכך שרוצה אחרת?

לבחור-נכון
06/05/19 9:29

מסכימה לגמרי. התחברתי גם לתגובה מעלי, שהכל בסוף זה בשביל לשרוד וכנראה שזאת הייתה (ואולי עדין) הדרך שלי.. והבעיה שהמלחמה הזאת כל כך קשה מתישה ולפעמים נראית לא אפשרית

פפפפ
09/05/19 14:09

עם הזמן אני לומדת להבין שההפסד בגלל של להיות פחות במשקל לא שווה את זה... ברור שאני עוד לא שם. מיום ליום עוד קצת... מפחיג להיות יותר בריאה כי מצפים ממני ליותר כשהראש מלא בפחדים אבל שווה וכיף גם שמצפים ממך ופחות תיוג של לא בריאה/חולה!עבודה ממש יומיומית אבל באמת אני הולכת לאט אבל בטוח יותר