מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
כמוניער"ן - עזרה ראשונה נפשיתבין הַמְצָרִים ובין כֵּסֶה לעשור

בין הַמְצָרִים ובין כֵּסֶה לעשור

יאיר - ערן

יאיר - ערן

מומחה כמוני
04/05/19 21:45
2 תגובות

בהגדרה אלו אותם ימי קודש בין יז בתמוז לבין תשעה באב במקרה הראשון ובין ראש השנה ליום כיפור במקרה השני. בכל מקרה אלו ימי תפילה לכל יהודי מאמין. אבל אצלי, בתור ישראלי חילוני, ימי בין המצרים שלי או בין הכסה לעשור האישי שלי הם אותם ימי קודש בין יום השואה ליום הזכרון.

גילוי נאות – אני צבר, הוריי לא סבלו ישירות בשואה, או לפחות לשואה לא היה שום עניין אישי ומשפחתי. גם אין לי שום נגיעה אישית ליום הזכרון – מעבר לזכרון הקולקטיבי שלי ושל רובנו בתור ישראלים. ועדיין כמו מגנט אני מקפיד ללכת כל שנה לקחת את בתי הקטנה ( שהיא בעצמה כבר חיילת ) וביחד הולכים לטקסי הזכרון הצנועים והנוגעים ללב במקום מגוריי. הטקס חוזר על עצמו כל שנה הפרצופים אותם פרצופים, אין פה שום דרמה ושום בכי, שום צמרמורות של רגשות. זו הרוטינה הזו שכל שנה אני פשוט חייב להיות שם, מן הסתם הרגשה דומה לאדם דתי שכל שנה חייב לצום בתשעה באב או ביום כפור. אני מתנגד לפולחן באשר הוא ובכל זאת אלו רגעי הפולחן האישיים שלי – מבלי להבין, מבלי לחשוב – זה פשוט מובן מאליו שחייבים ללכת.

פעם שאלו את ישעיהו לייבוביץ , האיש החכם, שהיה גם איש דתי מאוד, מה ההצדקה שלו לאמונה שלו ( ואני מאמין שלשאלה הזו הייתה גם סיבה של התרסה כאילו להצדיק את האמונה למול היותו מדען ) והוא ענה תשובה של איש חכם ( וזה לא ציטוט אלא פרוש רש"י שלי ) – "אני מתפלל בבוקר תפילת שחרית ובערב תפילת ערבית ושומר באדיקות על חוקי האמונה היהודית, כי מבחינתי זהו המתכון לאיך בן אדם יכול להיות יותר טוב" . בתור איש חילוני ואתיאיסט אדוק, זוהי תשובה נפלאה שמסבירה את הכל. אין לי הסבר למה אני הולך לטקסי יום השואה ויום הזכרון. זה באמת לא הרצון להבין את מה שאי אפשר להבין ביום השואה או להתקרב לקולקטיב של היותי ישראלי – להבנתי זהו פשוט מתכון צנוע וקטן שלי לניסיון להיות בן אדם יותר טוב.

בתור שיר בחרתי בלהקה שבעיניי היא הכי ישראלית שיש. לא, לא בחרתי בחווה אלברשטיין ולא בשלום חנוך או אריק אינשטיין או שלמה ארצי וגם לא אייל גולן או זוהר ארגוב. מבחינתי הלהקה הכי ישראלית שיש לנו הם "החברים של נטשה". נער שעלה מברית המועצות פגש נער צבר להורים מרוקאיים ויחד יצרו את אחת הלהקות הכי מרגשות שיש. על קו הזינוק הוא ספור שבינו לבינה אבל במבט אחר הוא גם ספור של ביננו למדינה. הרצון פשוט לחיות

על קו הזינוק לפני המרוץ
בו אני ואת עומדים לרוץ
בכדי לשבור
את השיא שלי ושלך
שהוא לא גבוה ולא נמוך
שיא ממוצע שאני לא רוצה
ואת לא רוצה
רוצים גבוה
בשמיים לנגוע


בין הַמְצָרִים ובין כֵּסֶה לעשור

תגובות

Yasi
04/05/19 21:52

תודה על השיתוף הזה, יאיר. מרתק. אהבתי את הפרשנות שלך לסיבה שאתה פוקד טקסי זיכרון. וכמובן עוד שיר טוב. :smile:

מיכל---ער-ן
12/05/19 22:39

יאיר, אתה כותב מקסים. וקל להזדהות איתך. :heart: