היי שאלה ושאלה אני ממש לא מבין בדברים האלו. אז סליחה שאני עונה. כולנו עוברים דברים ושוכחים, ולפעמים נזכרים בחוויות מהעבר (חלקם טובות וחלקם רעות). אולי לחלק מאיתנו יש חוויות מסויימות שלא כל כך נתפסים כעבר, אלא כהווה. שחיים את אותם רגעים שוב ושוב. נתקעים באותו רגע ולא מתקדמים ממנו ... לא מסוגלים להמשיך הלאה, לא מסוגלים לשים את זה מאחורינו ... נראה לי שלזה היא התכוונה, אבל אני לא בטוח. אולי מישהו שעבר דבר דומה יכול לומר אם אני צודק או טועה ...

ערב טוב.. אנחנו משקיעים אנרגיה בכמות שיש לנו.. כאשר הדברים קלים יחסית נראה שאנחנו מזיזים אותם למרחק גדול יחסית וכאילו הזזנו דברים.. כשהם כבדים אנחנו מצליחים עם כל האנרגיה להזיז אותם רק כמה מילימטרים, ואם משווים נראה שנתקענו.. באשר לריפוי, יש בנו משהו שמנסה לרפא את עצמנו.. לשם כך אנחנו חוזרים על מה שקרה ומנסים לעכל אותו ולסלוח לעצמנו ולאחרים, או אם נרצה שהזמן ירפא אותו.. כאשר משהו נחווה קשה יותר, אנחנו חוזרים בזעכרון על מה שקרה שוב ושוב, אבל כמו בדוגמא הקודמת, הריפוי מתקדם לאט, ואם משווים נראה כאילו אנחנו תקועים.. למעשה אנחנו מתקדמים בריפוי, אבל לאט..

רמי - אהבתי כל כך את מה שאמרת. שאלה - חשבתי על מה שאתה אומר - ואני הרי לא מומחה לאיך המח עובד - אני אפילו לא מתקרב להיות כזה. ומצד שני גם אם מומחה ייתן לך תשובה מהספרים - לא בהכרח היא התשובה הנכונה, ולכן כל תשובה הגיונית היא נכונה מבחינתי וכנראה שגם אין ממש תשובה. המוח הוא איבר ככל האיברים בגוף ולכן הוא מתפתח בהתאם למה שהוא מצפה שיהיה. אם תיקח תינוק או ילד צעיר ותעמיס על ליבו , מן הסתם הלב יינזק. ארוע טרואמתי בילדות או בנערות הוא כמו ארוע לבבי , אבל במוח. המוח הוא גם איבר מאוד פלסטי - מן הסתם יודע להשתקם. אצל חלקם זה מהיר אצל אחרים זה תהליך שלוקח זמן, אבל כמו שרמי אמר, הריפוי ייקח זמן אבל זה פשוט לאט לאט ... ועוד פעם -סתם מחשבות של אחד שאין לו שום דבר עם מדעי המוח.