מנהלי קהילה
מובילי קהילה
סיפור אימה קצר
אוקיי. אני אתן אזהרת טריגר קטנה-כיוון שזה סיפור שעלול קצת להרתיע ולזעזע... חשוב להדגיש שאני לא בעד אלימות מסוג כלשהו אבל אני כן אוהבת לכתוב סיפורי אימה קצרים למגירה מדי פעם. וחיטוט קצר בין חפציי העלה כתבי יד נשכחים,והחלטתי לשתף אחד מהם כאן,ככה סתם כי מתחשק לי לפרסם את זה איפשהו ולראות מה לאחרים יש להגיד בנושא. אני חושבת שז'אנר האימה קצת מוזנח בארץ. מכל מקום,הנה הסיפור:
למרות הכל,מאיה עדיין יכולה להרגיש את נוכחותו של היצור הארור בבית. ההרגשה לא הייתה חזקה כמקודם,ככל שהזמן עבר,והיו אפילו ימים שלמים שהיא הצליחה להעביר מבלי לחשוב עליו, אבל מדי פעם הוא היה מתעקש לפלס לעצמו מקום בראשה ולייסר אותה, בדומה למיגרנה. זה יכל לקרות בעת היתקלות מקרית בשקית האוכל שלו,שהיא שכחה לזרוק ושכבה כעת בארון התחתון במטבח,וזה כמעט תמיד היה קורה בעת הכביסה,כשהיא הייתה מוצאת קווצות שיער שלו על הבגדים כשמיינה אותם לפי צבעים. לפעמים(בעיקר בלילות בהם נשארה בבית לבדה), היא יכלה לשמוע את יבבותיו בראשה, כפי ששמעה אותן אז,כשהנחיתה עליו את השידה הכבדה שבחדרה,וגרמה לו להיות בשקט אחת ולתמיד. אבל היא טעתה,לא? היא עדיין יכלה לשמוע אותו, ובשעות מסויימות של הלילה היא אפילו שאלה את עצמה אם אולי היא חלמה את כל זה. שאולי היא לא עשתה את מה שהיא יודעת שהיא עשתה, והכל היה בסה"כ חלום רע שייגמר בבוקר. אבל חלומות רעים לא יכולים להימשך 3 חודשים. וכל בוקר מחדש היא הייתה מבינה את זה כששירי הייתה מעירה אותה והן היו מתארגנות לצאת לעבודה,והיצור לא היה שם כדי לנבוח ולהידבק ולדרוש שיוציאו אותו לטיול הבוקר שלו.
ועדיין,היא יכלה לחיות עם זה. היא חשבה שעם הזמן זה רק יילך וישתפר,כי אחרי הכל זו לא הייתה אשמתה. שירי הייתה צריכה להתייעץ איתה לפני שהיא הכניסה אותו לבית,בתור שותפה. אמנם אף פעם לא הייתה לה בעיה מיוחדת עם חיות,והיא אפילו אהבה ללטף אותם מדי פעם כשהיא הייתה עוברת ברחוב,כל עוד הן היו נקיות והיו שייכות למישהו אחר.אבל לגדל אחת, היה סיפור שונה לגמרי. ומאיה באמת ניסתה. היא ניסתה מעל ומעבר,אבל היצור הארור פשוט התעקש להוציא ממנה רוע שהיא לא ידעה שהיה קיים אצלה. לבסוף...טוב,הוא עבר את הגבול פעם אחת יותר מדי.
(ישנו המשך לסיפור אבל כנראה שאשתף אותו מחר או מאוחר יותר בלילה.)
יאיר - ערן
מנופצת יקרה - יצרת פה build-up להמשך .... מצפים לו בכיליון עיניים:heart:
no one
היי ולנטין מנופצת היקרה שמחתי לשמוע על התחביב שלך, קראתי את הסיפור, גם ההשקעה בהקדמה ושחזרת עליה גם בסוף - היא חשובה גם לפי דעתי. תמיד להזכיר נגד אלימות כדי שלא יהיה סלידה מהתוכן ואז אפשר להסתכל על היצירתיות שבסיפור. אני מתכנן לקרוא גם את הסיפור השני שכתבת. יקרה, אני זוכר את ההודעות הכואבות שפירסמת בעבר, מאחל לך שתהי חזקה, רוצה לתמוך בך שיהיה לך יותר נעים. את יכולה לשתף בהכל. אני חושב שיש לך תחביב מאוד חמוד, הבנתי שזאנר האימה הוא החביב עליך ? מה עם זאנרים אחרים ? קומדיה או רומנטיקה ? יצא לך לכתוב גם כאלו ? מעניין ... גם אני רוצה תחביב :heart::heart:
ולנטין קאלאס
וגם...אשמח לשמוע אם לך בעברך,היה תחביב. אני בטוחה שהיה. אשמח לשמוע ככל שתאפשר לשמוע ...
ולנטין קאלאס
No one.... אשמח מאוד אם תתחיל לקרוא לעצמך some one. אני גם זוכרת הודעות קודמות וגם מישהי אחרת שאמרה לך כך...תודה לך על הפירגון. האמת שתמיד הייתי ג'אנקית של אימה מתח ומסתורין. יש דברים שלא משתנים