מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".

סיפור אימה קצר

4 תגובות

אוקיי. אני אתן אזהרת טריגר קטנה-כיוון שזה סיפור שעלול קצת להרתיע ולזעזע... חשוב להדגיש שאני לא בעד אלימות מסוג כלשהו אבל אני כן אוהבת לכתוב סיפורי אימה קצרים למגירה מדי פעם. וחיטוט קצר בין חפציי העלה כתבי יד נשכחים,והחלטתי לשתף אחד מהם כאן,ככה סתם כי מתחשק לי לפרסם את זה איפשהו ולראות מה לאחרים יש להגיד בנושא. אני חושבת שז'אנר האימה קצת מוזנח בארץ. מכל מקום,הנה הסיפור:

למרות הכל,מאיה עדיין יכולה להרגיש את נוכחותו של היצור הארור בבית. ההרגשה לא הייתה חזקה כמקודם,ככל שהזמן עבר,והיו אפילו ימים שלמים שהיא הצליחה להעביר מבלי לחשוב עליו, אבל מדי פעם הוא היה מתעקש לפלס לעצמו מקום בראשה ולייסר אותה, בדומה למיגרנה. זה יכל לקרות בעת היתקלות מקרית בשקית האוכל שלו,שהיא שכחה לזרוק ושכבה כעת בארון התחתון במטבח,וזה כמעט תמיד היה קורה בעת הכביסה,כשהיא הייתה מוצאת קווצות שיער שלו על הבגדים כשמיינה אותם לפי צבעים. לפעמים(בעיקר בלילות בהם נשארה בבית לבדה), היא יכלה לשמוע את יבבותיו בראשה, כפי ששמעה אותן אז,כשהנחיתה עליו את השידה הכבדה שבחדרה,וגרמה לו להיות בשקט אחת ולתמיד. אבל היא טעתה,לא? היא עדיין יכלה לשמוע אותו, ובשעות מסויימות של הלילה היא אפילו שאלה את עצמה אם אולי היא חלמה את כל זה. שאולי היא לא עשתה את מה שהיא יודעת שהיא עשתה, והכל היה בסה"כ חלום רע שייגמר בבוקר. אבל חלומות רעים לא יכולים להימשך 3 חודשים. וכל בוקר מחדש היא הייתה מבינה את זה כששירי הייתה מעירה אותה והן היו מתארגנות לצאת לעבודה,והיצור לא היה שם כדי לנבוח ולהידבק ולדרוש שיוציאו אותו לטיול הבוקר שלו.
ועדיין,היא יכלה לחיות עם זה. היא חשבה שעם הזמן זה רק יילך וישתפר,כי אחרי הכל זו לא הייתה אשמתה. שירי הייתה צריכה להתייעץ איתה לפני שהיא הכניסה אותו לבית,בתור שותפה. אמנם אף פעם לא הייתה לה בעיה מיוחדת עם חיות,והיא אפילו אהבה ללטף אותם מדי פעם כשהיא הייתה עוברת ברחוב,כל עוד הן היו נקיות והיו שייכות למישהו אחר.אבל לגדל אחת, היה סיפור שונה לגמרי. ומאיה באמת ניסתה. היא ניסתה מעל ומעבר,אבל היצור הארור פשוט התעקש להוציא ממנה רוע שהיא לא ידעה שהיה קיים אצלה. לבסוף...טוב,הוא עבר את הגבול פעם אחת יותר מדי.
(ישנו המשך לסיפור אבל כנראה שאשתף אותו מחר או מאוחר יותר בלילה.)


תגובות

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
08/05/19 10:38

מנופצת יקרה - יצרת פה build-up להמשך .... מצפים לו בכיליון עיניים:heart:

no-one
13/05/19 22:45

היי ולנטין מנופצת היקרה שמחתי לשמוע על התחביב שלך, קראתי את הסיפור, גם ההשקעה בהקדמה ושחזרת עליה גם בסוף - היא חשובה גם לפי דעתי. תמיד להזכיר נגד אלימות כדי שלא יהיה סלידה מהתוכן ואז אפשר להסתכל על היצירתיות שבסיפור. אני מתכנן לקרוא גם את הסיפור השני שכתבת. יקרה, אני זוכר את ההודעות הכואבות שפירסמת בעבר, מאחל לך שתהי חזקה, רוצה לתמוך בך שיהיה לך יותר נעים. את יכולה לשתף בהכל. אני חושב שיש לך תחביב מאוד חמוד, הבנתי שזאנר האימה הוא החביב עליך ? מה עם זאנרים אחרים ? קומדיה או רומנטיקה ? יצא לך לכתוב גם כאלו ? מעניין ... גם אני רוצה תחביב :heart::heart:

וגם...אשמח לשמוע אם לך בעברך,היה תחביב. אני בטוחה שהיה. אשמח לשמוע ככל שתאפשר לשמוע ...

No one.... אשמח מאוד אם תתחיל לקרוא לעצמך some one. אני גם זוכרת הודעות קודמות וגם מישהי אחרת שאמרה לך כך...תודה לך על הפירגון. האמת שתמיד הייתי ג'אנקית של אימה מתח ומסתורין. יש דברים שלא משתנים