כמובן שהיו מספר שבועות שבהן שירי הייתה מדוכדכת יותר מהרגיל, וגם היו את כל המודעות והשיתופים בפייסבוק על הכלב ש"אבד", אבל לבסוף היה נדמה ששירי באמת השלימה עם זה ולא חשדה בכלום. רק אחריי חודשיים נוספים של שקט יחסי וחזרה לשגרה, מאיה שמה לב ששירי...השתנתה איכשהו. היא אמנם כבר יצאה מהאבל הטיפשי שלה על היצור הארור, אבל היא איכשהו התחילה...להסתגר ממאיה. היא כבר לא סיפרה לה דברים מצחיקים מהעבודה, ונדמה היה שהיא משתדלת לדבר אליה כמה שפחות. בכלל,היא כמעט לא הייתה בבית. כאילו הנוכחות של מאיה ממש הפריעה לה. ומאיה לא יכלה לשים את האצבע על הדבר שהיה עשוי להרגיז אותה או להוריד אותה עד כדי כך,כי אם כבר היא השתדלה להיות אקסטרה נחמדה לשירי בתקופה הזאת.
ואז,מאיה מצאה את הפתק.
שירי שכחה לנעול את הדלת של החדר, ומאיה התכוונה לנצל את ההזדמנות.
זה לא שהיא נהגה לחטט בדברים של שירי קבוע,(חוץ מבמגירת הקוסמטיקה שלה לפעמים, כשנגמרו לה המסקרה או הסומק), אבל... היא הייתה חייבת לגלות את הסיבה להתנהגות המוזרה הזאת,לא? ואחרי שעתיים של חיפושים בזמן ששירי הייתה בעבודה,היא מצאה בסוף את מה שרצתה למצוא, אבל בכל זאת התחרטה שמצאה לאחר הקריאה.
הפתק היה מקופל בתוך אחד הג'ינסים של שירי, המדף העליון בארון, איפה שהיא בדרך כלל שמרה את בגדי החורף או הקיץ שהיא לא השתמשה בהם כרגע,תלוי בעונה. הפתק היה קצר יחסית, והכיל את המילים הבאות:
"אני מתלבט כבר כמה זמן אם להגיד לך את זה או לא, אבל אני לא יכול יותר. אני לא רוצה משטרות ועניינים על הראש,ואם מישהו יבוא לשאול אותי אני אכחיש הכל. אבל אני חייב לספר לך: הכלב שלך לא הלך לאיבוד. השותפה שלך הרגה אותו. וזרקה אותו לפח כאילו היה חתיכת זבל. ראיתי הכל מהחלון שלי. בבקשה תזהרי ותשמרי על עצמך,השכן ממול".
מאיה ישבה כעת על המיטה,הפתק בידיה. היא ניסתה במשך שעה ארוכה לחשוב מה היא אמורה לעשות בקשר לזה.
תכלס,היא דאגה להיפטר מהכל. ועברו כמה חודשים מאז. מה שנשאר מהיצור הארור בטח נרקב לו אי שם בחיריה, נאכל על ידי העורבים והתולעים. גם שאריות הדם על הריצפה בטח כבר התנדפות מזמן. הדבר היחיד שאולי היה יכול להפיל אותה,הייתה השידה. היא אמנם ניקתה אותה ממש טוב,אבל לא היה לה כל ספק שחלק מהדם נספג בעץ, ומה שלא רואים בעין, אולי הבדיקות של המשטרה יוכלו לגלות. כמובן,יכול להיות שהיא סתם דואגת. המשטרה לא כל כך טורחת להתעסק בכל מה שקשור לרצח בעלי חיים,אלא אם כן כמובן היא רואה אחד מול העיניים ואין לה ברירה. אבל היא לא יכולה לדעת, נכון? וגם,הפתק הסביר הרבה מההתנהגות של שירי, אבל אם זה נכון אז היא כבר יודעת על זה כבר כמה זמן. אז למה בדיוק היא מחכה? יכול להיות שהיא באמת לא מתכוונת לעשות עם זה כלום? או שאולי היא פשוט עושה סידורים על מנת לעבור דירה עם שותפים אחרים. (המשך בחלק 4 והאחרון)