ואו, איזה יום קשה זה יום הזיכרון. יום קשה אבל גם יום שבו מצליחים רגע לשים את כל המחלוקות, הכעסים, והריבים בצד, ולהפוך למשפחה אחת, מגובשת ומיוחדת.
זה יום מיוחד, ועצוב לעמ"י.
אני לצערי, גם חלק ממשפחת השכול, אולם לא חוויתי אובדן שנבע משותפות במלחמה, במבצע או פיגוע,
חוויתי אובן שנבע ממלחמה קטנה ואישית, שלקחה לי את אחותי.
מסכימה לעצמי לקחת חלק קטנטן ביום הזה, כדי להזכיר את זכרה, ואת המלחמה הפרטית שלה ושל המשפחה במחלה שבסוף לקחה אותה וניצחה אותה. היא אולי לא גיבורה ולא תזכר לנצח ולא יקראו את שמה ביום הזיכרון, אבל בשבילי, ובשביל המשפחה שלי, היא הגיבורה הכי גדולה שיש, שנלחמה יום יום עד שמערכות גופה בגדו בה והיא החזירה את נשמה לבורא.
יודעת שזה יום זיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, אבל יום זיכרון מעלה בכל מי שחווה שכול, בין אם זה שכול אזרחי, או שכול צבאי או על רקע לאומני, את הכאב והזיכרון של הבן אדם שנלקח. אז אני לא יודעת אם מותר ואם זה מכבד גם להזכיר את מי שלא בשבילו יום הזיכרון הזה, אבל התחושות היו קשות, והזיכרון חזק, אז הייתי צריכה להוציא קצת..
אני מאחלת לכולם שאף אחד לעולם לא יחווה שכול ואובדן, ולמי שלצערי כן חווה, שיהיו הרבה כוחות להתמודדות ושבעז"ה רק טוב ילווה אותו מעתה והלאה. ומי יתן ולעולם לא נחווה שכול של אף אחד.
אוהבת אתכם, ותודה על היכולת להוציא קצת בכל תחומי החיים.
מעריכה מאוד, ומחילה על האורך..