מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

חרדת מוות

אנונימי
אנונימי
16/05/19 1:54
8 תגובות

הלוואי וידעתי איך לא לחשוב או להפסיק לחשוב כשאני מחליטה או לא להרגיש כאני מרגישה מדי כמו עכשיו.
המודעות שלי לכך שאני חיה, שאני בחיים, מאוד חזקה. אני מניחה שהרבה אנשים לא עוצרים בכלל לחשוב חיים הם או לא. הם פשוט ממשיכים לחיות. המודעות שלי לעצמי מוגברת. וככל שאני מודעת יותר לחיי שאותם אני חיה, אני גם רוב הזמן מודעת למוות שיבוא. לא רק מותי שלי מעסיק אותי. בעיקר אני רואה בראשי תרחישים אינספור על היקרים לי מתים כל הזמן בדרכים שונות. זה לא תמיד עובר בראשי כמחשבה קונקרטית אבל זה תמיד נמצא אצלי בראש, מלווה אותי. ויש לילות שנשימתי נעתקת כמעט לגמרי מהחרדות האלה.
כשאני נפרדת לשלום ממישהו קרוב אלי, ממישהו יקר לי, אני לוקחת תמיד בחשבון שיכול להיות שזאת הפעם האחרונה.
כשלא עונים לי להודעה או לצלצול, אני מספיקה לראות סרטים שלמים בראשי על כל אסון אפשרי ולא אפשרי שעלול לקרות עד שחוזרים אלי. ותמיד אני מרגישה שטופת הקלה כשזה קורה.
להיות מודעת כל כך לעובדה שאני חיה, יש בזה גם יתרונות כמובן. אני מעריכה הרבה יותר כל רגע ורגע בחיי. אני מתכוונת לרגעים חיוביים כמובן. בעקבות המודעות הזאת אני מתפתחת יותר, חוקרת את עצמי ואת העולם יותר לעומק. אני יודעת מה עיקר ומה תפל בחיים.

ויחד עם זאת אני לא ישנה כרגע בגלל החרדות המסוימות האלה.

קשה לי. ממש.


תגובות

--
16/05/19 2:12

האמת שרציתי להגיב פה עוד לפני שהגבת לי בבלוג, אבל הקדמת אותי.. לגבי מה שכתבת, רק רוצה לומר שאני מזדהה, ומכירה את החרדות האלה גם, אין לי איזה פתרון או משהו להציע, אז רק רוצה לכתוב משהו קטן שלא קשור, חשבתי לכתוב בפרטי, אבל ניראלי מגיע לך הפרגון מול כולם:) רציתי לומר לך שאני ממש מעריכה את התגובות שלך, ואת הסבלנות שלך לכולם פה. זה פשוט לא מובן מאליו, וזה פשוט כיף שאת עונה כי רואים שזה אחרי חשיבה, ורואים ושומעים שזה עם המון חוכמת חיים וניסיון, אז תודה לך. אוהבת לקרוא את התגובות שלך, לאו דוקא לדברים שלי, אלא לכולם. מצטערת שאין לי משהו כדי להרגיע לגבי החרדות, אבל היה לי חשוב שתדעי כמה את משפיע על אנשים וכמה טוב את עושה. מאחלת שיגיע השקט ויירגעו החרדות כמה שיותר מהר. מעריכה ממש..

Yasi
16/05/19 2:15

תודה, יקירה ריגשת אותי ואמן על האיחולים שלך

sheli24
16/05/19 11:16

הי יקרה, אני כל כך מבינה ומזדהה עם מה שכתבת, הכל נכון. החיים הם מחלה סופנית החל מהרגע שאנו נולדים, אבל, אומר לך מה שאמרתי אתמול לבן שלי שמדבר איתי על מוות כבר מאז שהיה בן 5 (והיום הוא בן 10)... זה בא בעקבות כך שראינו אתמול זקן שהכיר, שמצבו התדרדר לכסא גלגלים. הבן שלי הצטער מאוד ודיבר איתי על סופים ומוות. עניתי לו, בקול רך ומרגיע, שהמוות הוא לא סוף, אלא התחלה חדשה, הנפש צעירה תמיד ובמות הגוף היא רק משנה את צורת החיים שלה וחיה בעולם אמיתי יותר. אמרתי לו שהעולם הזה הוא כמו משחק מחשב שהמטרה היא לעבור מכשולים, ולאסוף פרסים. רק כאן אפשר לצבור נקודות ובעולם הבא מקבלים את התגמול. לכן צריך לחיות את החיים הנוכחיים במלוא העשייה ובניצול מקסימלי של כל רגע ורגע. הוא שמח מאוד על התשובה הזו ורץ לשחק במשחקים של ילדים.

Yasi
16/05/19 11:25

איזה יופי, שלי. תודה ששיתפת. :) הפחד שלי הוא די אגואיסטי. אני חושבת כמוך ומסכימה עם מה שאמרת לבן שלך. אבל להישאר להתמודד לבד זה מה שמפחיד באמת. להישאר בלי אמא שלי שהיא החברה הכי טובה שלי, שיש לי הזכות להכיר אותה ורק על זה אני מודה שנולדתי. זה כמעט משתק לפעמים. וזאת הפעם הראשונה שאני ממש כותבת את זה בצורה מפורשת מרוב שזה מפחיד.

sheli24
16/05/19 11:49

מבינה אותך, גם אמא שלי היא הדבר אולי הכי שמור בלב שלי, הכי מפרק אותי לגורמים, אמא שלי היא השלמות, המתיקות, האור, חברת הנפש שלי. הפחד לאבד אותה מזעזע, והיא כבר כל כך חולה. יחד עם זה, אני כל הזמן משוחחת עם עצמי ומרגיעה שגם אם אאבד אותה חס וחלילה, היא לעולם לא תאבד ממני, היא תמשיך לחיות בתוכי עד שאפגש איתה שוב. אבל עכשיו היא כאן, וקול הפעמונים שלה עדיין מנגן לי באוזן כמעט כל יום ואני מאושרת מאושרת שיש לי את ההזדמנות לגמול לה על הטוב שעשתה למעני, ובזה אני מתרכזת כרגע על האושר העכשווי. על הרגע הזה. כי "העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין" - רק ההווה קיים וצריך לתפוס אותו שלא יברח.

Yasi
16/05/19 12:11

את לא יודעת עד כמה המילים האלה שכתבת מרגשות אותי. תודה לך.

ליאו1
17/05/19 1:44

התרגשתי לקרוא שאת מעריכה כל רגע בחייך. צריך המון כוחות לזכור שיש הרבה דברים טובים פה. אנחנו נוטים להתקע עם מחשבות על הדברים הרעים המפחידים. אני הצלחתי להתגבר על מחשבות חרדתיות של מחלות באמצעות פסיכולוגית בשיטת cbt, בנוסף לציפרלקס. עדיין תקוע עם חוסר שינה מלחץ על דברים אחרים... אני גם התחלתי לרשום את הדברים הטובים שיש ולנסות להגשים אותם. מאחל לך שתמצאי דרך להתחזק ולהתגבר. לפעמים הקושי הוא שאין עם מי לדבר, לקבל חיבוק וחיזוק.

Yasi
17/05/19 6:27

תודה רבה אני בעיצומו של טיפול Cbt בעצמי נגד החרדה החברתית שלי שמנעה ממני הרבה מאוד דברים וחל שיפור ניכר ויש התקדמות ממש טובה ומספקת. אני עובדת על זה כל כולי. עוד יש דרך לעשות אבל יש הרבה מוטיבציה וזה הכי חשוב.