מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

יעד מוזר

20/05/19 9:18
4 תגובות

כמעט שנה שהייתה מטרה להגיע למשקל יעד. כמעט שנה של עליות וירידות (תרתי משמע), שכנועים שזה מה שאני צריכה, שכל משקל נמוך יותר אני לא בריאה ולא יוותרו לי. לא שחשבתי שאגיע למשקל יעד והכל יהיה ורוד, אבל גם לא חשבתי שזה יהיה ככ בלתי נסבל. מנסה להגיד לעצמי שזה רק מספר- אבל גם אם עכשיו אני מבינה שיש דברים יותר עמוקים מאחורי זה, כל כך הרבה זמן למספר הזה הייתה משמעות ענקית. מלאת רגשות אשמה שאני לא מגיבה לסיטואציה, לא עושה כלום כדי לשנות את המצב. התחושה שכולם ניצחו, השיגו את מה שרצו ואני- אני רק יותר סובלת. אז זה סוף חלק אחד במסע, בקצה ההר ומרגישה כל כך קרובה לעשות עוד צעד וליפול לתהום.


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
20/05/19 16:41

יקרה, כן זה מאד מפחיד ואף בלתי נסבל לשנות את המוכר. יש זמן הסתגלות. תתני לעצמך את הזמן הזה. להסכים. לקבל את החדש. את החדשה שאת. נשימה עמוקה. וכל דבר בעתו.

123
21/05/19 0:55

וואווו כמה הזדהות, זה מתאר במדויק את הפחד שלי להגיע למשקל יעד וזו הסיבה שאני פשוט לא מסוגלת להתגייס לזה (וגם לא רוצה). אצלי בראש כולם מגזימים ואני גם ככה נורא קרובה למשקל תקין, היעד שלי הוא גבוה מדי בשבילי, הוא יותר ממינימלי. אני מרגישה שלעלות למשקל יעד זה פשוט לגזור על עצמי סבל מטורף ולהיכנס יותר חזק לאנורקסיה כי אני לא אהיה יכולה לעמוד בזה...זה יגרום לי להרגיש מזעזע בכל רגע נתון, ואז אני מאוד מהר שוב אצמצם ואולי אפילו בצורה יותר חמורה בגלל ההרגשה הבלתי נסבלת. כאילו אצלי עלייה במשקל מתפרשת כאין סיכוי לצאת מהאנורקסיה, כאין סיכוי להרגיש טוב, כאין סיכוי לא לנסות לרדת...רק במשקל שנוח לי איתו יש סיכוי שזה יתאפשר. אין לזה סוף!! אני בפנים כבר כמה שנים טובות ולא רואה איך זה בכלל יסתיים מתישהו. אז תדעי שאני מאוד מבינה אותך ויודעת כמה שזה לא פשוט ומאחלת לך שתהיי חזקה

לבחור-נכון
21/05/19 12:05

התסכול שאני מרגישה שלקחו לי את היכולת להגיב (לצמצם)- אם זה כי מרגישה מחויבת למטפלות, אם זה כי תחושות הרעב חזרו וזה גורם להרגיש הכי חלשה שיש. תהיי חזקה גם את! מקווה שבסוף יהיה טוב:)

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
21/05/19 5:36

בתקוה שהטיפול הפסיכולוגי-ריגשי יעבוד על אותם פערים וקשיים. זה לוקח זמן וזו עבודה סזיפית אבל לרוב משתלמת. אפשר להגיע לקבלה והסכמה לחיות עם הפערים ואף לראות שלפעמים יש הרבה מעבר למשקל היעד. מקוה שאתן בטיפול.