מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדההבדידות הורגת אותי

הבדידות הורגת אותי

20/05/19 20:20
12 תגובות

שלום.
בן 25. בערך 10 שנים במצב של בדידות מעיקה ובלתי נסבלת ו5 שנים מתוכן בדיכאון אינסופי ומחשבות על מוות באופן יומיומי. מיואש טוטאלית מהחיים הנוראיים האלה. רק רוצה לסיים כבר (הבעיה היחידה היא העניין הפיזי, הכאב שנדרש כדי לצאת מפה, אבל מבחינה אידיאולוגית הייתי אמור להיות ז"ל כבר כמה שנים טובות...). מרוסק לגמרי משילוב קטלני של צרות גם במישור האישי וגם במישור הכלל עולמי (של משנה שחורה ופסימית על העולם הזה ועל האנושות כולה).

מרגיש בודד לגמרי למרות שיש לי משפחה (עם חצי אני לא מדבר ואת החצי השני לא סובל ורק חולם על היום שבו אוכל לנעול מאחוריי את דלת ביתי ולדעת שיש מחיצה ביני וביניהם). חברים אין. רק מכרים אפשר לומר, על גבול ידידים קלים, ולא יותר. מרגיש שאני לא מקבל מהסובבים אותי את אותו יחס שאני נותן להם. לא סומך כבר על שום בן אדם. בכלל, אני כל הזמן מסתתר ומתחבא בתוך תחפושת של אדם נורמלי, כשבפועל אני חושב כל הזמן על מוות ומדוכדך יותר מהדכדוך בעצמו. מאוד מסוגר ומנוכר לסביבה מעבר למה שצריך מפני שלא רוצה לפגוע באחרים עם הפסימיות שלי. אנשים בהחלט לא אוהבים לשמוע דברים פסימיים. אז אני מתחבא כל החיים ויודע שאם יגלו מי האני האמיתי שלי אני סתם אגרום לאנשים דיכאון, או שהם בעצמם כבר יטרחו להתרחק ממני.

אני כבר מתלבט כמה שנים אם לכתוב בכלל באינטרנט על מה שעובר עליי, בעיקר בגלל שכבר שבעתי נחמות סרק. יש לי הערכה לבעלי מקצוע שמנסים לעזור (והייתי אצל כמה), אבל זה לא מה שיפתור לי אפילו חלק מחיי. אני יותר מדי שכלי ורציולני. תמיד פחדתי לכתוב כאן ולקבל איזה עידוד קל וצפוי מראש ולקלוט שזהו. No more. בינתיים כשאני תקוע פה על הכוכב הארור שלנו (הלוואי הלוואי הלוואי שלא לזמן רב! : ( ) אני ממש מחפש איזה תקשורת עם מישהו/י מבינ/ה, או אולי קבוצה של אנשים עם אותה בעיה פחות או יותר, כדי לקבל מעט מהצורך האנושי הבסיסי הזה של קשר והבנה.

אני די אשמח להצטרף לאיזה קבוצת ווצאפ או משהו כזה. קצת חושש מאחד על אחד בגלל שאין לי שום ביטחון עצמי. מפחד אפילו ללכת ברחוב, מתבייש במי שאני : (. מפחד לאכזב אחרים שאולי מחפשים אנשים לבלות איתם ויפלו על בחור יבש ומשעמם כמוני. לכן אולי עדיף איזה קבוצה, להיכנס בהדרגה ולראות אם אני בכיוון.. מישהו יכול לנסות להכווין אותי קצת?


תגובות

ליאו1
20/05/19 21:41

דרוש הרבה אומץ לכתוב את כל זה. אגב מה אתה אוהב לעשות? איזו מוזיקה אתה אוהב? ים? בריכה? בעלי חיים? זה נכון שאנשים אוהבים להיות ליד מצחיקים ושמחים. אני בטוח שלך יש תכונות ששוה להיות לידך. אולי תרשום קצת תחומי עניין.

R.L
21/05/19 17:49

תודה שהגבת. "אני בטוח שלך יש תכונות ששווה להיות לידך"- טוב, אז אני לא כל כך בטוח. בתכלס אני יותר בטוח בזה שכל הסובבים אותי לא בדיוק צריכים אותי, אני לא אהיה חסר לאף אחד אם יקרה לי משהו (חוץ מההורים). אם למישהו שווה להיות לידי זה כמה סטודנטים מהתואר שאני עוזר להם בהרבה מובנים, אבל זה לא מונע מהם (גם מהיהודים וגם מהערבים) לרכל עליי לעיתים לא כל כך נדירות, או סתם להתרחק ולהתעלם כשזה לא נוגע ללימודים (כמו שאמרתי, אני די תקוע בניהול שיחות שאינן קשורות לתואר, כי אין לי בעצם הרבה על מה לדבר שלא "מסגיר" את המצב שלי. אני עושה מאמץ מטורף הכי הרבה שאני יכול כדי לעניין אותם ולהצחיק ולהיות "אחלה גבר" וזה מתיש אותי לגמרי). בנוגע למה שאני אוהב לעשות

R.L
21/05/19 17:54

אני רואה שהתפרסם כאן רק שליש מהתגובה שלי.. אנסה לכתוב שוב את ההמשך, אם לא ייגמר לי המצב רוח פתאום

R.L
21/05/19 18:10

בנוגע למה שאני אוהב לעשות- שאלה קצת קשה ומורכבת. אפשר לומר שיש לי סוג של "פיצול אישיות"- יש לי צד חנוני שאני לא יכול להסביר אותו טוב במשפט אחד, אז נתספק בזה, וצד שני שרוצה ליהנות מהעולם, לכייף. הבעיה היא שאני לא ממש נהנה מעצם הבילויים, זאת אומרת הכל נראה לי חסר משמעות וריק מתוכן. אני גם כל כך חסר ביטחון ככה שאני נרתע ממפגש עם בני אנוש וזה לא משאיר יותר מדי אופציות. בוא נגיד שהייתי הולך יותר לבריכה אם הייתה לי פרטית כזאת ולא הייתי צריך לשמוע מסביב בדיחות שמקשרות את המראה שלי בבגד ים עם מקלחות הגזים במחנות השמדה (מקרה אמיתי ). אני רוצה יותר את הבילוי מהצד שבו אני עושה את זה עם אנשים שקרובים אליי, אנשים שאני אוהב ושמבינים אותי ושגם אני עוזר להם וחשוב להם (ואין לי משהו כזה :( ). הלוואי שהייתה לי איזו מישהי לעשות איתה כל מיני דברים, לראות סרטים לגדולים או סרטים נוסטלגיים לילדים, לטייל, לצחוק, לשחק טניס או פינג פונג, ללמוד למבחנים ביחד, והכי חשוב- לדבר. לפרוק הכל (או מה שאפשר) ולדעת שיש בעולם בן אדם אחד שמבין אותך ושאוהב אותך כמו שאתה. אני אוהב מוזיקה (פחות או יותר מכל הסוגים), אבל לא בתור משהו שעומד בפני עצמו אלא במסגרת נסיעה באוטובוס או עבודה על המחשב או לפני השינה אחרי יום מדכא (=כל יום). אני מת על בעלי חיים, אבל אין לי כאלה ואני לא יכול להתעסק עם זה עד שאהיה עצמאי ואגור לבד, ויש לזה עוד זמן עד שאסיים את התואר (לפחות 3 וחצי שנים). אם אקח את זה שוב למקום יותר פרקטי, בגלל כל זה אני מחפש קבוצת ווצאפ שאני יכול להצטרף אליה, בהתחלה סתם כדי לשמוע ולהשמיע, פחות כדי לצאת לאן שהוא, כי אני לא בדיוק 'מסמר הערב', וזה עוד יותר קשה לי בבילויים של כמה אנשים- תמיד אני נשאר בצד ומאבד את זה. כאמור, אני ממש חסר ביטחון, אני משקשק לבאס אחרים ולאכזב אותם שאני סתם משעמם ולכן אני מעדיף להתחיל מרחוק ולראות איך זה יתקדם..

לונגלי
21/05/19 20:08

הי חבר אתה ממש לא משעמם אם גרמת לי לקרוא פוסטים ארוכים יחסית וקראתי עד הסוף וזה היה מאד יפה תודה רבה

נתיאל-ד
22/05/19 0:35

שלום לך, קודם כל תודה ששיתפת! מה שאתה מתאר הוא סבל נוראי , אני יכוח להגיד לך שעד לא מזמן הרגשתי בדיוק את מה שאתה מתאר , ייאוש, הסתגרות , פחד מה יחשבו עליי ואיך אתפס בעיניי אחרים. מרוחק מהמשפחה וחברים. עברתי כמה מטפלים כי הייתי רגיש מידי לכל מילה עד שפגשתי את האחרונה (במזל) והיא בעדינות שאין לתאר מוציאה אותי לאט לאט מהמערה החשוכה שהייתי בה שנים. פתאום יש אוויר לנשימה, העולם לא נראה כזה שחור ומאיים, הצרות בממשלה לא מעיקות עליי , הדברים מקבלים פורפורציה ואפילו חזרתי לחייך ולאהוב את עצמי . הייתי בדיכאון עמוק , במצב הזה צריך עזרה מקצועית, מטפל או מטפלת שתתחבר אליהם ותרגיש בנוח לדבר ולשתף, ברגע שייווצר בינכם קשר טוב אתה.תתחיל לסמוך ולהאמין בו/בה והטיפול הפסיכולוגי יכול להרים אותך למקום טוב יותר. שמע לי אח יקר , אני לא מתבייש להגיד שבתקופה הראשונה גם נעזרתי בכדורים נגד דיכאון , זה עזר לחזור לתפקד ולהרגיש יותר בטוח בעצמי. יש סטיגמה רעה על כדורים ,לא רק מי שמשוגע לוקח כדורים, זה כלי עזר להתרומם בשילוב טיפול בשיחות. יש תקווה חבר, האמין לי הייתי במקומך . זה קשה ונורא. סבל שרק מי שחווה יכול להבין. אם תרצה לדבר יותר אתה מוזמן לכתוב לי למייל Danielspro212@gmail.com

R.L
22/05/19 13:42

היי דביבון. כבר הייתי אצל כמה אנשי מקצוע בעברי הרחוק וגם ניסיתי בערך 7 סוגים שונים של כדורים (הפסקתי לפני שנתיים וחצי). זה לא דברים שעוזרים לי בכלל בכלל. אני שמח (באמת באמת) שלך זה כן עוזר. אני מפחד להוריד ביחד איתי אנשים אחרים. מרגיש כמו איזה גידול סרטני, גוש שחור והרסני שחייב להתפוצץ, עם "בחירה" האם לכוון את הפיצוץ פנימה ולשאת בתוצאות לבד או לפגוע גם באחרים כדי להקל קצת מעליי. לא רוצה אף אחת מהאופציות אבל מטבעי נוטה שלא לגרום צער לאחרים. רק מחכה לאיזה נס, אבל יודע בפנים (לא כל כך עמוק..) שנגזרו עליי חיי כאב וייסורים.

dame9ningen
22/05/19 12:43

אני מאוד דומה לך, לפי מה שרשמת. 'אנחנו באותה סירה' לא שווה כמעט כלום אבל..

Lia94
24/05/19 11:30

היי בחור. אני מבינה את ההסתייגות ממילות עידוד שמבחינתך הן מילים ללא כיסוי . מבינה גם שמפחיד אותך לשמוע את אותם משפטים. כי אתה מבין ששמעת את כולם ומרגיש שבזה זה נגמר. זה לא משנה מה יגידו לך ! כי השינוי מתחיל ברצון שלך לשנות ( קלישאתי ככל שיהיה ) אני יודעת להכיל דיבורים פסימיים תרגיייש הכי חופשי עם ביטחון בלי ביטחון .

mr.lonely
02/06/21 0:57

יודע שעבר זמן אבל לאולי עוד מישהו ייקרא את זה.. כשקראתי את הפוסט שלך חשבתי שבכלל אני רשמתי את זה בעבר, זה כאילו תיארת בדיוק מה שקורה איתי. רק שאני מחכה עם ההתאבדות ע שההורים שלי ימותו, כי אין לי את הלב לשבור אותם. פחות מפחד מהכאב של המוות כי יש מספיק דרכים גם לא להרגיש או לעשות את זה מהר. בכל מקרה, שתדע שיש אנשים כמוני שכן אוהבים לשמוע פסימיות של אחרים, החיבור הכי טוב שלי הוא עם אנשים שמרגישים כמוני. אני בחיים לא יכול להיות חבר של מישהו שטוב לו מדיי או שהוא אוהב את החיים, לא סובל את זה, לא מתוך קנאה, אלא מתוך הבנה שהוא\היא לעולם לא יבינו אותי ואין סיכוי שנוכל ליצור חיבור עמוק, וגם שכל הזמן אצטרך לזייף את המב רוח שלי, כי הם לא מבינים למה תמיד חרא לך

atz
02/06/21 4:34

שלום לך אח יקר !!! קודם כל יש עוד הרבה חברים פה באתר שנמצאים במצבך (לא 1 על 1) אבל קרוב בתור מתמודד 10 שנים עם חרדות קשות ודיכאון אני מרשה לעצמי לאמר לך ולכל החברים פה ואף אחד לא חייב להסכים עם זה כולל אותך. החברה של היום אומללה ריקנית מטומטמת וחסרת אינטלגנציה ריגשית בוגרת ולכן תראה דוגמא בטלוויזיה שדרך אגב לא מבחינה דתית אני שונא טלוויזיה כי תגיד לי אתה מה מראים בטלוויזיה בכל נושא פוליטי ריאלטי ספורטיבי ווטאבר אתה תמיד תראה אלימות מילולית ודריכה אחד על השני חוסר תרבות שבא להקיא מי מדבר על תוכניות הריאלטי אשכרה אנשים יושבים על הספות שגם אותם הם קנו דרך מבצע מהטלוויזיה. ורואים איך אחד אוכל את השני מי מצליח לבייש יותר את השני מי החרא סליחה על המילה שגרם לשני לבכות תמרורים. אז זהו זאת החברה של היום. אבל אנשים כמונו פה באתר הזה ואתה כמובן אתה פשוט גדול מהם אתה בוגר וחכם מהם אתה יותר אינטלגנט מהם יש לך ידע נרחב על נושאים שהם אפילו לא שמעו עליהם ואתה יודע בדיוק על מה אני מדבר כי גם אני כזה (שוב לא בדיוק) אבל זה באמת נכון שחוסר הביטחון שלנו הוא זה שמוביל אותנו למחשבות שאנחנו לא רצויים וחנונים. תדע לך שכל השחקנים האלה שמתלבשים יפה עם בושם והולכים עם קבוצה של בחורות וצורחים כמו חולירות ואנחנו מהצד עוברים כזה בשקט שחלילה לא יפלו עלינו בטעות. תדע לך שהם מסכנים וזה הדרך שלהם להוציא את זה. שב בקרבת מקום לידם ותראה איך הם מתקשרים אחד עם השני "בא יא בן זונה " אני בן זונה אימשך זונה וכולי כולם מכירים את הסצנות האלה. חפרתי לעומק מתנצל לא נרדם פשוט. מה שנשאר לי זה לברך אותך שתראה את הטוב שיש בך ויש לך בשביל גדוד ושתצליח לחזק את הבטחון העצמי שלך ושתאהב את עצמך כי יש על מה והלוואי שתמצא בחורה איכותית כמוך מתוקה ויפה שתצאו ביחד לחיים חדשים וטובים ושהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. אוהב מעריך ומחזק !!!!!

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
02/06/21 17:52

יקר, זכית כאן להרבה תגובות. רבים מאיתנו לצערי מלאי ספקות בנוגע למי שאנחנו. מתוך הדברים שכתבת עולים שני קולות מנוגדים. האחד הקול שמחשיב עד כדי ביטול עצמי לחלוטין את קולותיהם של האחרים. הקול השני - עושה דה אוולואציה לאנשים ורואה אותם כקטנים וחסרי משמעות. בין שני הקולות האלו אתה חי והאנרגיה האדירה שאתה מבזבז בלאחוז את שני הקצוות הללו גורמת לך לדיכאון. אני הולכת לכתוב לך כאן ברגע זה משהו שנוי במחלוקת אבל אולי אולי תוכל לקחת אותו לחייך: אתה צריך להחליט באיזה אמונה אתה רוצה לאחוז ביחס לחיים - אתה יכול לבחור לדוגמה באמונה ש" אני אדם טוב ומגיע לי לחיות חיים מלאים וטובים" או כול דבר אחר שתבחר שאם היית אוחז בו הוא היה מקדם אותך. מכיר את המשפט FAKE IT TILL YOU MAKE IT? כן, כן, נסה לשחק את מי שהיית רוצה להיות. לך לברכה (צפצף על כול מי שיש לו הערות לא טובות), פגוש אנשים - תרחיב את הגבולות שלך. תחשוב בידי מי אתה רוצה לתת את ההגה של החיים שלך. אם טיפול לא עזר לך עד היום - נסה ללכת לאימון רגשי. תתמסר. תקבע מטרות. לגבי טיפול תרופתי - לך לפסיכיאטר שמתמחה בדיכאון עמיד וקבל מידע לגבי אופציות רלוונטיות. יש היום דברים חדשים. אתה צעיר, הכול עוד לפנייך. אפשר תמיד להחליט שהחיים זה לא משהו...והיקום הזה לא בשבילך אבל נסה קודם למצות את כול האפשרויות שיש בו. מה דעתך?