שלום לך עדי היקרה צר לי לקרוא שהרגשת אתמול כל כך רע. אני בטוחה שיש רגעים קשים במיוחד וחשוב היה לך לדבר ולשתף. חבל שתישארי לבד עם הכאב, את תמיד מוןמנת לפנות אלינו בצ'אט או לקו הטלפוני 1201. נכון שלפעמים צריך לחכות אבל בכל זאת אני מאמינה שתקבלי מענה באחד משני הערוצים. הפורום הוא מקום טוב, אבל אנחנו לא זמינים בו מיידית בדרך כלל. חשוב לנו שתרגישי טוב, לכן אל תהססי להעזר גם בערוצים האחרים שלנו. תרגישי טוב וזכרי אנחנו פה בשבילך רינה

עדי - פעם אחרונה אמרת לנו שהפסיכולוג חשוב לך כל כך ואפיו שזה עולה לך לא מעט זה כל כך חשוב לבריאות הנפשית שלך - כל כך אמיץ מצידך לאמר ולשתף בדבר הזה. מה קרה עכשיו ? למה הפחד הנוראי ? מאיפה הוא נובע ? סתם הרגשה פנימית שאת לא מאמינה בעצמך יקירתי ? כמו שהצלחת עם התרופות - לא לותר שמעת ? ואם את עומדת לבכות אז זה בסדר תבכי - זה טוב. רינה גם כתבה לך - בואי לצ'אט דברי עם מישהו, שתפי תבכי על כתפיי מישהו - אנחנו פה מאחורייך - אל פחד. :heart: מי מחזיר את הים אל החוף מי מדליק את האור מי יישאר כדי לספר מי יישאר האם הכל תלוי באמונה האם יש יופי חבוי ונסתר בכל דבר האם יצר האדם רע מנעוריו ( שרף אורנים - אביב גדג' )

כן, כנראה שאתה צודק. יותר עניין של חוסר בטחון, הוא אף פעם לא אמר שהוא יעזוב אותי, אבל אני לא מצליחה להתקדם, והנושא הזה עולה הרבה, בעיקר כי אני מעלה אותו. אני ממש מרגישה רע. ואני לבד. ההורים בסין. קשה לי לראות אותם נהנים, ואני במצב כל כך רע. כל כך לבד, והמחשבות לוותר כל כך קשות. בא לי לבכות

עדי ונויה - אני יודע שזה ממש לא אותו הדבר אבל קבלו חיבוק גדול. אני אכן מתאר לעצמי שזו לא הרגשה שכאילו ההורים נוטשים אותנו ברגעים קשים והם נהנים להם. אני בטוח שהם לא מודעים לזה ( כל כך מקווה). ואולי העובדה שההורים אינם זו הזדמנות לצאת מהשיגרה ? לצאת, להזמין חברים, להזמין פיצה. יאללה שתפו נא :heart:

הייתי בקניון, כל כך קשה לי לצאת. מהתסכול בזבזתי המון כסף. אני לא יכולה כשיש כל כך הרבה אנשים. לא יודעת מה לעשות אני פשוט מותשת במיטה עכשיו. אני לא אצליח לעשות כלום ככה, ואני ממש מפחדת ומתחילה לחשוב ששום כדור וטיפול לא יעזרו