מנהלי קהילה
מובילי קהילה
הפתעה
שלום,רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי אתמול.סופסוף סידרנו ארונות ו״פגשתי״ את בגדי הספורט היפים ששימשו אותי לפני שלוש שנים בערך.כל שנה החלטתי שאני שומרת אותם כי היה לי ברור שאני משתפרת ואחזור להשתמש בהם בכיף.הענין הוא שזה לא קרה.מקסימום נפגשתי עם בגד הים כששחיתי קצת בבריכה.הבגדים ההם ששימשו לאירובי לריצה ולהליכה נותרו מקופלים וללא שימוש כי אני ממש לא משתפרת ואין מה לדבר על הליכה בכלל.עד כאן סיפור שגרתי ומשעמם.אלא מה,ברקע שהתחלתי לקפל שוב את הבגדים נכנסתי להיסטריה.קלטתי שכבר שלוש שנים אני מחכה אבל בפועל אני רק מתרחקת משם.תוך כדי בכי ביקשתי מבעלי שיעזור לי להעיף את הבגדים האלה אני לא הייתי מסוגלת.בסוף הבגדים רק עברו לתחתית הערמה כי מי יודע...עכשיו,ברור שזה רק סימלי וברור גם שאני יכולה ללבוש את הבגדים מתי שבא לי,אבל בגלל שהפער בין היכולות שלי לפני כמה שנים ועכשיו הוא כזה גדול זה ממש היה לי שיקוף של המצב שלי כרגע ונלחצתי מאוד.
ערן ברקוביץ
תודה על השיתוף, אני חושב שכל אחד מידי פעם נתקל ב"מראות" בלתי צפויות שמשקפות ואפילו מבליטות דברים שרצינו לא לראות. טוב שלא זרקת את בגדי הספורט, הייתי ממליץ אפילו לנסות ללבוש אותם ולבדוק איך זה מרגיש.
שחרית
ערן תודה רבה.ניסיתי והבגדים נראים נהדר אבל בגלל שאין בהם שימוש זה מרגיש מיותר וגם לא קשור אליי זה כאילו של אדם אחר
ערן ברקוביץ
אני שמח לקרוא שהם נראים עלייך נהדר וזאת התחלה טובה. את מתארת פיצול בין איך שהכרת את עצמך בעבר לבין מי שאת היום, ואני מאמין שתרגישי נוח יותר בבגדים (ואולי תשתמשי בהם) אם תוכלי לראות שגם יש דברים שהשתנו מן העבר וגם יש דברים שלא השתנו. בגדי ספורט הם לא רק להליכה וריצה. וגם את נשארת אותו אדם (גם אם ההליכה נפגעה)
שחרית
וואו ערן תודה רבה על העידוד
GALI
תודה על ההעידוד גם בשמי. האבל על מה שכבר אי אפשר לעשות לא קל
ערן ברקוביץ
בהחלט. אני שמח שהשנושא הזה עלה כי הוא משותף לרבים. תודה לכל מי שמשתף ומגיב
מיכל13
כמה שזה נכון! ולהכין ארוחות לכל המשפחה אי אפשר כי אי אפשר לעמוד, ועל ללכת למסע קניות לאורך הרחוב אין מה לחלום, כי אי אפשר לעשות מסע כזה על כיסא גלגלים ותאי המדידה בחנויות הם קטנטנים ובלתי נגישים, ועוד ועוד תסכולים ואכזבות. אבל אנחנו שמים דגש על הדברים היפים שיש לנו, לא מתייאשים וממשיכים לחייך!