אני לא לבד אני אף פעם לא לבד תמיד יש אנשים מסביבי אבל אף אחד לא באמת נמצא איתי אף אחד לא באמת עובר את מה שאני עובר ואני לא באמת יכול לגשר על הפער שבין הידיעה שאני יכול תמיד לדבר עם אנשים מסוימים לבין המעשה עצמו של לפנות אליהם באופן יזום אני מרגיש הכי לבד בכל הזמנים שלי ושום דבר לא משתנה אין לי אור בחיים חוץ מהאור של המסך של המחשב שמאיר עליי ואם לא הייתי מפחד למות ולחזור בגלגול הבא כבעל חיים שישחטו אותו כנראה שהייתי מזמן הורג את עצמי אבל אין לי את האומץ אני כל כך כל כך שונא את הלבד כל כך נמאס לי שכל לילה ארוך יותר מזה שקדם לו כל כך נמאס לי שפשוט אין לי אף אחד בחיים ושאני נטל מוחלט על המשפחה שלי שאני שנוא עליהם אבל מצד שני אני גם לא מצליח לעשות שום דבר לבד אין לי תכנון לכלום אין לי חשיבה על המחר מתוך תקווה שלא יהיה מחר הלוואייייייייייייייייייייייייי שיהיה לי איך לצאת מזה הלוואי שיהיה לי מה שירים אותי הלוואי שאני אפסיק ללכת בתוך חושך אינסופי או הלוואי שיהיה לי את האומץ כבר לגאול את עצמי מיסוריי ומחר בבוקר יום חדש לכולם ואותו היום לי, אותו יום כמו אתמול וכמו מחר וכמו שלשום וכמו שבוע הבא כל יום אותו דבר בדיוק, אותו רע, נמאס לי נמאס לי נמאס לי אני לא יכול לעבור את הלילות יותר לבד ואין לי אומץ לבקש עזרה ולהודות במצב הרע שהגעתי אליו אין לי אומץ להודות בשפל הזה