היי SOMSOM. את מתארת תחושות שמוכרות לי, לפחות בחלקן. האם זה קורה לך רק במפגש עם חבר'ה מהעבודה או במפגשים חברתיים? את בטיפול כלשהו? תרופות? מה בסיטואציה גורם לך סוג של איום?

SOMSOM.. כשהראש במקום אחר.. החשש לבעיה היא לאבד את הדרך לשם. ישנו בנאדם שאותו אני מכנה חבר אמת, אמר לי בעבר שהפתרון הטוב ביותר לבעיה, תמיד עוברת דרכה.. ולה קיימות שתי פתרונות 1) הפתרון הלא נכון ( שאותו לא נדע תחילה כל עוד לא יצאה ממנה בעיה ) 2) הפתרון שלך ( משמע שלי ). אולי כוחו של טוב ליבך לא נמדד על פי מאמצייך , אלא על פי חיי היום יום שלך ולכן הדרך שאליה שילחת בתקווה להגיע לשם, ,הייתה כנראה תקועה לה בהיעדר אמון ובחיי השעה.. התמודדות כזו לא פשוטה כשאין שליטה על דברים מסויימים , ובלית הברירה, צריך לשחרר , ולחשב מסלול מחדש. עזבי את אלוהים.. נראה לי טוב לו לשבת למעלה בשקט שלו מרוב כ"כ הרבה תלונות ובקשות, הוא כנראה יתייאש מהעם היהודי. אל תתייאשי, תשני חשיבה,אל תחשבי שהכל תלוי בך, והכי חשוב..תשחררי את המתח. ת נ ש מ י. הכל יסתדר.