אני בדיכאון כבד כבר יומיים ,
יומיים שאני בוכה כל יום , שהמחשבות מציפות אותי ,
אני כועסת על עצמי שאני לסבית.
כועסת שההתאהבות שלי לא הדדית.
קשה לי שאף אחד לא מבין אותי ,
אין לי חברים בכלל! כולם נתקו איתי קשר.
אני לבד,כל כך לבד שבא לי להקיא מעצמי
עוברות בי מחשבות להתאבד , לקפוץ מאיזה קומה ולגמור עם החיים.
אבל אין לי באמת אומץ לעשות את זה.
אני יודעת שאלוהים לא היה רוצה שאתאבד הוא אוהב אותי מדי, הוא הציל אותי ממוות פעמיים בחיים שלי.
אבל רע לי כל כך, כמה אפשר להיות אובססיבית לתשומת לב?!
כמה אפשר לסבול מהפרעות של התקפי צחוק בלתי רצוניים?
כמה אני יכולה לחשוב על העתיד ולהיות ב-חרדות?
מיום ליום הקושי שלי בתפקוד רק גובר!
אני עובדת ובקושי מתפקדת בעבודה שלי
מרגישה כמו חולת נפש שלא יכולה יותר....
אני מפחדת ממה שהפכתי להיות , מרגישה שיצאתי מאיזון לגמרי!!!!!!
שאין לי רגליים כל הקרקע.
והכל בגלל שהתאהבתי המנהלת שלי וחזרתי לעבוד אצלה.
לא רוצה להתפטר אבל גם לא רוצה לסבול.
אני רוצה לנצח את המלחמות שלי מולה.
וזה קשה לי ...!!!!!!!!!
הלוואי שיכולתי למחוק את הראש מזכרונות!