מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אני הולך לאבד את זה
אז כמו שניחשתם חזרתי כי לא באמת הצלחתי להתמודד מבלי שיהיה מקום אחד שיזכרו אותי בו
אני מרגיש שאני הולך לאבד את השפיות שלי, אולי אפילו הולך להרוג את עצמי
אנחנו הולכים בקרוב לאבד את הבית, אבא שלי לא מתפקד, אח שלי לא מתפקד ואת אמא שלי לא מעניין כלום. אני ךא יכול לצאת לעבוד כי אני צריך להשאר כל הזמן לשמור על 2 כלבים שהם בעצמם נמצאים בתוך החרדה כך שהשינה שלי נפגעת, השינה שלי נהרסת אני לא מרוכז מתפוצץ לי המוח שורפות לי העיניים ואני לא יכול לעשות כלום חוץ מלשקוע בדיכאון ולסבול מנדודי שינה. גם בלי זה השינה שלי איומה, גם בלי זה החיים שלי רעים. כל מי שקרא אותי כאן בתור המשתמש הקודם שלי יודע איזה חיים נוראיים היו ויש לי עם אבא, אני לפעמים לא מבין למה זה מגיע לי.
הבוקר התקשרתי לעבודה כדי שיקבלו אותי כבר ויקחו אותי ולא אצטרך להיות בבית, המצב הנפשי שלי בבית מחרפן אותי, אני אבל לא מצליח לשנות כלום. הבאתי את עצמי לאבד את סל שיקום בגגלל שאני מתבייש בסטיגמות, בגלל שההורים שלי מתביישים בי. בא לי לנעוץ לעצמי סכין בצלעות או בבטן ושיקחו אותי לבית חולים ושאני אנוח כבר שם, אולי בעולם הבא. בא לי לשרוף את עצמי למוות. אני שונא כל דקה בחיים האלה, אין לי פשוט אף אחד. אין לי אף אחד. זה מחרפן אותי שהגעתי לכזה שפל ולכזו רמת בדידות, אני לא מעניין אף אחד אפילו את עצמי לא ואני כבר לא מסוגל יותר.
אני חייב כמה דקות של רוגע אני חייב מישהו לסמוך עליו שירגיע אותי שהכל יהיה בסדר אפילו שהשכנים כל הזמן מתלוננים למשטרה ואפילו שאין כסף ואפילו שהכל קורס ואני חייב תמיד לשאת על עצמי את הכל, אני חייב רוגע אני לא מקבל את זה אני משתגע אני עלול בסוף לעשות לעצמי משהו אם אף אחד לא יטפל באבא שלי. אני מתחנן. אני לא מאיים אני לא מהווה סכנה אני רק רוצה טיפת שפיות לנשום אוויר נורמלי לישון נורמלי לתפקד כמו בן אדם נורמלי. בגיל 22 זה לא חיים אני מתחרט שלא עזבתי אותם. מתחרט שלא ברחתי מהם. מתחרט על הכל. ועכשיו אני לבד.
no one
היי, אני קצת שמח שחזרת, כדי שאוכל לתמוך בך, לפחות בכמה מילים מידי פעם. בדרך כלל דברים לא נפתרים ברגע וההתמודדות היא יותר ארוכה אני גם חושב שאתה צריך מישהו לסמוך עליו, ומישהו בוגר שידריך אותך. מאוד מצער לשמוע שאתה הבוגר האחראי בבית שלך וההורים שלך מתנהגים באדישות שכזאת (אדישות נוראה לפי דעתי), וגם זה לא מסכם את כל הבעיות איתם. חבל שמישהו מבוגר לא מכוון אותך, החיים צריכים לחייך אליך, אם אתה עובד לא צריך להיות חסר לך שום דבר חומרי בסיסי (ולפי מה שהבנתי יש לך ידע בהייטק שזה בכלל תחום עם ביטחון כלכלי) ולהכיר חברים זה בכלל לא בעיה לצעירים חרוצים כמוך, אני בטוח שבנות יתאהבו בך בלי הרבה מאמץ.
no one
ביקשת דברים פשוטים, דברים שמגיעים לך, ונמנעים ממך שלא בצדק. מקווה שתרגיש כמה דקות של רוגע שיטענו אותך בכוחות להמשיך ולהתמודד בדרך שלך
no one
אני מזדהה עם הכתיבה שלך, ואני חושב שזה מועיל לי לקרוא דברים שאני לא יכול לומר בעצמי. התחושות שלי לא צריכות להיות הסיבה לכתיבה שלך, רק רציתי לומר במאמר מוסגר שהפורום הזה תורם להתמודדות שלי
יאיר - ערן
היי נשמה, לפעמים צריכים להסתכל בלבן של המציאות בעיניים ולאמר - "היי - אני לא באמת יכול לתקן את הכל, אני לא באמת יכול לקחת אחריות על הוריי ועל הבית" ולאמר במקום - "אני צריך בסך הכל לקחת אחריות על חיי שלי" וזה באמת הרבה יותר ממה שרוב האנשים בגילך עושים כי במשפחה נורמטיבית בשנת 2019 צעירים בגיל 22 לרוב לא עצמאיים לגמרי ועדיין סמוכים על שולחן ההורים המשפחה ואילו אתה לא רק שאתה אמור להיות עצמאי אתה מנסה גם לקחת אחריות על משפחתך - אין פלא שזה מציף אותך ואין פלא שאתה מרגיש כמאבד את שפיותך - אני בטוח הייתי "משתגע" אם הייתי במקומך. אני יודע שאתה כל כך דואג וגם יודע שזה נורא פשוט לתת עצות מרחוק ויש מציאות וכו וכו אבל בגדול יקירי תדאג בראש וראשונה לאדם החשוב לך באמת, לאותו אדם שאותו אתה אמור לאהוב יותר מכל - תדאג לעצמך. והיי זה אולי הזמן להיעזר באחרים - יש אין ספור עמותות שיעזרו לך אפילו רגשית והנה עובדה שאתה פה כדי לשפוך את הלב להימנע מהצפה רגשית - אל תאכזב את היקר לך מכל - את עצמך.
יאיר - ערן
והנה גם שיר - אמנם ג'ון לנון שר על יוקו אונו - אבל זה יכול להיות על כל אחד אחר ...