ובכן, בתור בנאדם לפי דעתי אנשים מסביב המון פעמים לא יהיו שם, אני יכול להגיד על עצמי, שאני לעומת אנשים אחרים, ברגע שאני שומע "אמא" "אבא" או משפחה, לרוב, לא קופץ לי שום דבר חיובי הקטע הוא שעם הזמן קלטתי, שהחבר היחיד שיהיה לו אכפת ממני הוא אני, כלומר, אני באמת לא חושב שזה אפשרי למצוא מישהו שיצליח להבין את עצמי יותר ממני, יצרתי לי חבר, אני, וברגע שאני נותן לעצמי להיות חבר עם עצמי, ושואל את עצמי לאט, מה יהיה יותר טוב בשביל, או מה ייתן לי יותר נחת, תחושת הבדידות פוחתת, והאובדנות גם למזלי, בעזרת טיפול למדתי לשים את המחשבות בצד, כלומר, האובדנות שם, הדיכאון שם, הכל עדיין שם, אבל הצלחתי ללמוד להיות חבר עם עצמי, וברוב הזמן אני מצליח לשים את זה בצד, ולהיתרכז בדברים אחרים ואז אם נניח יבוא לי משפט לראש, "אין לך חברים", אני כזה, אז מה?, או שאז אני אחשוב "למשפחה לא אכפת ממני" (למרות שאני מקווה ששלך כן אכפת) אני אומר לעצמי, אז מה?, מה אכפת לי, כל עוד אני יודע שלי אכפת, אז אתה יודע מה, מי צריך אותם, לא אכפת לי מהם המוות הוא משהו לא נודע, אי אפשר לדעת מה יקרה אח"כ, במידה מסוימת, כולנו פוחדים למות, זה הפחד מהלא נודע שאי אפשר לדעת באמת מה יש בצד השני אם יש כזה אבל אנחנו כן יודעים מה יש בחיים האלה, ואם נצליח לגרום לחיים להיראות יותר טובים בשבילנו, בלי לחשוב על דעת האחרים, אנחנו נצליח לחיות יותר נורמלי כדיי שאמחיש לך משהו, כדיי שאולי תוכל להיתחבר אליי רק קצת המטרה שלי כרגע היא לגור בבית משלי, כי אני הגעתי למצב של שנאה של ההורים בעיקר המשפט האחרון ששמעתי מאמא שלי היה משהו בסגנון "אתה מטורף על כדורים, בגלל זה את הולך לפסיכיאטר טיפש, את משהו מפגר הזוי, כישלון מפגר שלא מעריך כלום ומתנהג איך שבא לו אגואיסט מסריח" היא אמרה לי את זה ששטפתי את ובקצרה יש לי רגישות מיוחדת באוזניים ולכן כל פעם שצורחים עליי זה כמו פטיש לראש, אני שטפתי את הבית והיא רצתה לעבור, אמרתי לה לחכות כי יהיה סימנים, היא המשיכה ללכת, הרמתי קצת את הקול בטון כועס, שאחריי זה שהיא תלך בכל הבית אני לא אעבור אחריה, היא החליטה לצעוק עליי, אבל אני עוברת, אני רוצה לעשות ככה, וככה, וצועקת ממש חזק, קיבלתי התקף זעם מטורף, ומהמים שהיו על הרצפה, גיבגבתי חזק לעברה, קצת מים נפלו על הרגליים שלה (היא הייתה עם כפכפים), ואז היא אמרה לי את המשפט שרשום למעלה אתה יודע מה, אם הייתי לוקח ללב מה שאומרים לי, וואלה יכול להיות שהייתי מתחרפן, ולמרות שאני כועס עליהם כל יום, כי הם בכוונה מתנהגים אליי ממש רע, למרות שהם מכירים את הבעיות הרפואיות שלי, הם עסוקים בשלהם, עם הזמן למדתי, שהיחיד שצריך לך להיות אכפת ממנו הוא אתה, ושאכפת לך מעצמך ואתה שם את כל השאר בצד, כל מה שהם אומרים ניהיה פחות ופחות חשוב כי אני נניח במקרה הזה אומר לעצמי, האם אמור להיות לי אכפת מבנאדם שחושב שאני פסיכי? או אנשים שיחשבו שאני מטורף בגלל שבחרתי לטפל בעצמי? או אנשים שיישפטו אותי מכל החתכים על הגוף (פגיעה עצמית ענקית לשעבר)? או אנשים שיחשבו שאני לא בסדר בגלל שאני כרגע בטיפול תרופתי? וואלה, אני אגיד לך את האמת, לפני שהתחלתי טיפול, לפני שהחלטתי לקחת כדורים, כל מה שאנשים חשבו עליי עצר אותי מלדאוג לעצמי, כי אני יודע שאני חי בעולם שיכול לספק לי כמה דברים, ואם נניח אני בוחר בדרך טיפול וזה לא מקובל על אחרים, לא אכפת לי, כי עכשיו יש לי פי אלף יותר נחת, ולא, אני לא אהרוג את עצמי בגלל שהעולם מפגר ובגלל שייש יותר מידיי אנשים ששופטים אותי, ובזמן שאני אהרוג את עצמי, הם ימשיכו להיות בחיים, ימשיכו "לפגוע" יש שם עוד אנשים כמוני שאני יודע שהם קיימים, ואם אני אהרוג את עצמי, אני אצטרך לסבול בהשלכות של הלא נודע, אני יודע שבכל מקרה אני אמות בסוף, ולמה שאני אדחה את המאוחר כרגע, בזמן שמלא אנשים שהורסים אנשים של אחריים ישארו בחיים, לפי דעתי, אני מתכוון לגדול במקום המפגר הזה, אבל אני אהיה שונה, אני אדאג, אני אהיה אכפתי, שאם מישהו שמה אני אזהה אותו, אולי מישהו שצריך באמת כתף תומכת, לא ישפטו אותו, הוא יקבל אוזן קשבת מלאה, ותאמין לי, מלא אנשים כאן חושבים ככה, אני מבקש ממך, תיהיה אחד מאלה, אומנם כרגע קשה לחשוב על זה, אבל תנסה להבין כמה שאפשר, ותאמין לי, שהמצב יכול להישתנות, וכל השאר לא צריכים להיות משנים, כי הם שופטים, הם גורמים לסבל, אז אני אהיה אנטי הם, אני אהיה אכפתי, אני אקשיב, אני לא אשפוט, אני אעשה את חלקי בעולם בזה שאני יודע, שאם מלא אנשים כמוני יהיו שם, אז אולי לא אהיה לבד מאחל לך בהצלחה ומקווה שחלק קטן מהסיפור שלי נגע בך, ואולי עזר לך לשנות חשיבה קצת אני יודע שכרגע אומנם המצב נראה הרבה יותר שונה מזה, אבל עם הזמן, אם תנסה, תוכל לשנות חשיבה, ותוכל להיעזר בכל דרך שהעולם מציע

מזדהה עם השניים המשפט בסגנון של "הצרות שלך קטנות" שמעתי כל כך הרבה פעמים שכבר קשה לי להתרגש ממנו, אירוני בהרבה מקרים. העובדה שהקונוטציה של "אבא "אמא" היא שלילית ... זה עצוב, והלוואי שהייתי יכול לומר שאני לא מזדהה. אהבתי את הדוגמה המצערת שנתת להמחשה. הלוואי שהייתי יכול לדבר עוד עם צל, אבל אני לא יכול, גם אם הוא יסכים רק מקווה שהוא ימשיך להתקדם ולהשתפר ... לפעמים אין לנו מבוגרים שיגדלו אותנו, ואז אנחנו חייבים לגדל את עצמנו ... להיות האבא ואמא של עצמנו ...

מאוד כואב לשמוע מילים כאלו, במיוחד מצעירים ... אני בטוח שאנשים מתקשרים למשטרה כשקוראים פוסטים כאלו, ואולי זה הסיבה שהוא מחק את החשבון. זה גם לא בטוח שיגישו עזרה, לעיתים הטיפול הכפוי באובדנות מחמיר את המצב, ולא גורם לשיפור (מוכח, לינק מצורף) חבל שאין כל כך ידע איך להתמודד עם דברים כאלו ... https://www.wikirefua.org.il/w/index.php/%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9D_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%91%D7%93%D7%A0%D7%99_-_%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A8_%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%94