למרות שיש מי שמציע את הדברים האלה כטיפול, אף אחד מהם איננו טיפול שהוכיח יעילות בבני אדם. למי שמעוניין לתרום למחקר המדעי, בהחלט שווה להשתתף. מי שמצפה להחלמה של חוט שדרה שנפגע באמצעות טיפול, בהחלט לא. כיוון שאני עוסק בתחום הזה מעל 30 שנים, ראיתי הרבה נפגעי חוט שדרה שהיו משותקים והחלימו לגמרי או כמעט לגמרי. למעשה זה קורה בכל העולם, בעשרות אחוזים מבין הנפגעים, ברגע שהטיפול שניתן, בדרך כלל במערכת רפואת השיקום, מונע סיבוכים של הפגיעה בחוט השדרה, בלי שום טיפול שמכוון לגרום החלמה של עצבי חוט שדרה. צריך לדעת להבדיל בין החלמה שאמורה להופיע בזכות טיפול, להחלמה שקורית בדרך הטבע כשמונעים סיבוכים. צריך גם לדעת להבדיל בין תפקוד, כמו הליכה, שמושג כביכול בזכות טיפול שמביא להחלמה, לתפקוד שמושג באמצעות טיפול שיקומי, בלי קשר להחלמה של העצבים. סקירה מדוקדקת של המאמרים הרפואיים שמתארים תוצאות טיפולים שהזכרת, מראה שהם אינם משיגים תפקוד משמעותי שאי אפשר להשיג בטיפול שיקומי מקובל. נכון להיום החשוב ביותר בטיפול בנפגעי חוט השדרה למנוע סיבוכים ולממש באופן מרבי את הפוטנציאל התפקודי הקיים. זה הרבה ואלה הדברים שיכולים לתרום את העיקר לתוחלת ולאיכות החיים. השתתפות בטיפולים ניסיוניים אולי תועיל לנפגעי העתיד (כשהתועלת איננה ממש מעבר לסיבוב) ומי שמוכן לתרום לזה, יבורך. חשוב רק שידע שזה איננו טיפול בינתיים ולא תחליף לדברים שימנעו סיבוכים ויממשו את פוטנציאל התפקוד.

אני בררתי את זה ספציפית מול החברה בתאילנד ויצרתי קשר עם בחור מאנגליה שעשה את ההליך. בשורה התחתונה הוא הוציא שם על טיפולים מעל 400 אלף שקל והיום הוא עדיין בכסא גלגלים. זה נכון שהוא יכול לעמוד עם הליכון קצת ולזוז כמה צעדים כשהוא מפעיל את המכשיר והוא טוען שהוא מצליח קצת לשלוט בשלפוחית אבל בהחלט לא קרוב להיות במצב בריא. בעיני לא היה נראה ששווה את הכסף והאנרגיה. אגב גם כשהוא הולך אין לא רגש עצבי סוג של הליכה בלי הרגשה.זה מה שידוע לי

מה עם העבודה על השתלת קוצב בחוט השידרה שפורסמה ב nature עיתון מכובד לכל הדעות https://www.nature.com/articles/s41586-018-0649-2 Article Published: 31 October 2018 Targeted neurotechnology restores walking in humans with spinal cord injury

אמנם מדובר בעיתון מכובד מאוד ובעבודת מחקר אלגנטית ומקיפה, אבל המסקנות הרשומות במאמר עלולות להטעות את מי שלא מתמצא מספיק בנושא. בעבודה המתוארת, בה נחשפו לטיפול שלושה אנשים מסוימים, הגירויים החשמליים האפידורליים ניתנו במקביל לטיפול שיקומי. בעיון מדוקדק בפרטי תיאור המקרים והממצאים במאמר, אפשר לראות כי הפעילות העצבית שהודגמה בעקבות הטיפול לא מבטאת החלמה עצבית ממשית, כי אין בעבודה הוכחה לכך שהגירויים האלה הם שהביאו להופעת התנועות הרצוניות שנצפו וכי השיפור התפקודי שהושג, אינו שונה משמעותית מזה שניתן להשיג עם הפגיעות המתוארות, באמצעות טיפול שיקומי בלבד. ממצאי העבודה הזו אינם מוכיחים שלגירויים חשמליים אפידורליים כשלעצמם יש תרומה טיפולית ולפי הידע הקיים זה איננו טיפול. לעומת זאת הם כרוכים בהתערבות ניתוחית עם סיכונים משמעותיים: טיפול בגירויים חשמליים אפידורליים לכאב גרם ב- 30-40% מהמטופלים סיבוכים, ביניהם זיהומים, מורסות, דמם אפידורלי שיכול ללחוץ על הקרום שעוטף את חוט השדרה, ניקוב של הקרום הזה, כאב ראש, פגיעה עצבית וכאבים. אין בדברים האלה כדי להפחית מחשיבותה המחקרית של העבודה הזאת. היא בהחלט אבן דרך במחקר הפגיעות בחוט השדרה ויתכן שבעתיד, אולי בשילוב עם טכנולוגיות נוספות, תסייע לקדם את הטיפול בפגיעות בחוט השדרה.