רורו יקר, נשמע שאתה נסער ועובר תקופה כלל לא פשוטה. לפני הכל- אולי תעצור רק לכמה דקות את מירוץ המחשבות ותפנה עכשיו לצ'אט של ער"ן? גם כדי לפרוק ביתר פירוט וגם כי אני חושבת שהם יכולים להפנות אותך להמשך תמיכה לטווח ארוך, מה שלדעתי יכול מאוד לעזור. ועכשיו, בין אם בחרת לפנות ואתה ממתין שיענו לך, ובין אם בחרת להישאר כאן, אני מבקשת שתמשיך לקרוא. אני יודעת שלא קל בכלל להרגיש דחוי חברתית, ובעיקר אחרי שראית כמה טוב להיות 'מקובל' ובמרכז העניינים. משמח אותי לשמוע שכשאתה היית במקום החזק והמקובל ידעת לשים לב לחלשים ממך ולשוליים החברתיים. זה ראוי להערכה. נשמע שאתה נער מיוחד עם נפש רגישה ומידות טובות. אני יכולה לומר לך שבלי להכיר אותך לי מאוד אכפת ממך, אתה נשמע לי בחור בוגר ומקסים שנמצא בתקופה מורכבת. מה עם המשפחה שלך? אתה בקשר טוב עם ההורים? עם אח או אחות? דוד או דודה? חברים זה דבר חשוב ומרכזי, אבל הם מתחלפים ואני בטוחה שתצליח עם התכונות החיוביות שלך למשוך אליך חברים חדשים. אבל כעת, כדאי שתשתף בתחושות שלך מישהו קרוב. קרוב משפחה, מורה, היועץ של בית הספר, או חבר שאתה עדיין מרגיש שאתה בוטח בו. תמיד יש פתרון, יש לך מקום בעולם ודרך מיוחדת לך לעשות. ניסית להכיר חברים במסגרות אחרות? תנועת נוער? התנדבות כלשהי? ניסית לדבר עם אותו נער 'מקובל' בפתיחות ולברר מה הגורם ליחסו השלילי? אני מאוד מאמינה שאפשר לפתור דברים על ידי שיח. לפעמים צריך לערב מבוגר כגון מורה יועץ או הורה, שיש לו ניסיון ופרספקטיבה אחרת על הדברים. גם אם אתה מרגיש שהדברים שהצעתי למעלה לא רלוונטיים עבורך אפשר למצוא נוספים ויותר יעילים מהפתרון הדרסטי שאתה מציע. אפשר לעבור כיתה אם יש כמה כיתות בשכבה, לעבור בית ספר, או במקרה קיצוני- לעבור אפילו לבית ספר בעיר אחרת, עם או בלי פנימיה. כל פתרון שכזה דורש השקעה אבל לגמרי שווה לעומת המחירים של התאבדות. כמו כן אני רוצה לציין שכרגע אתה חווה קושי ורוצה להיפתר ממנו במהירות ולחוש הקלה. אם תממש את רצונך לא תהיה כאן כדי לחוש את אותה הקלה. לי ולעוד הרבה אנשים כאן ואני משערת שגם סביבך מאוד אכפת ממך ואני מקווה שתמצא דרך מאוזנת ובריאה להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים בך. יש משהו שאתה אוהב לעשות ורוצה לעשות עכשיו? קצת לנקות את הראש? ספורט? נגינה? שירה? ציור? לראות סרט טוב? לטייל קצת בחוץ? או כל דבר אחר? מקווה שתצליח להפנות את תשומת הלב שלך לאפיקים חיוביים ומשמחים יותר, ואם יש משהו שיכול לעזור, אני כאן, וליבי איתך.

:heart: מסכים עם מה שנאמר לפני, אתה נשמע כמו מישהו שיכול לבנות חברות יציבה. אני שמח בשבילך, מקווה שתקבל גם יחס שינעים עליך את השהות בבית ספר, שתחזור להיות פופולרי. גם לי זה נראה רעיון טוב שתעשה דברים שנעימים לך, דברים שאתה אוהב, כמו ספורט, לטייל, לראות סרט גם אני מציע את העזרה שלי, אני כאן אם אתה צריך אותי

ערב טוב, ושבת שלום.. לבי אתך על הכאב שאתה מרגיש, בעקבות שינוי המעמד שלך בכיתה\בחברה, שינוי שבעקבותיו אתה מרגיש דחוי ושלאף אחד לא אכפת ממך.. זו צורה לגיטימית כמובן לראות את הדברים, אבל לא הכי נעימה.. למעשה חברות ואכפתיות אינן יכולות לנבוע מאינטרסים או מהרצון למצוא חן בעיני איזה מישהו שנראה מלך הכיתה או משהו כזה. חברות ואכפתיות נובעים מכך שאנחנו רואים אחר והוא אותנו ואנחנו מרגישים שטובים השנים מן האחד.. וזה יכול להיות עם אחרון המקובלים או עם מי שלא יהיה.. הסיבה היחידה להרגיש שאני דחוי או שלא אכפת ממני יכולה להיות מחוסר קבלה של עצמי את עצמי, ואז השלכה החוצה וקבלת "הוכחות" מאחרים, שכך מאשרים לי את מה שאני חושב.. מה שטוב בהסבר הזה הוא שאם אני משנה את הדעה שלי לגבי עצמי, גם המציאות משתנה ואני מאפשר לאחרים לחבור אלי ולראות בהתנהגות שלהם שאכפת להם ממני..