מנהלי קהילה
איך מתחילים מההתחלה?
לא ישנה, והמחשבות מתרוצצות..
איך מתחילים שוב מההתחלה?
מותשת. בלי כוחות.
אלוהים, בבקשה תן לי את הכוחות כי כבר אני לא יכולה..
כלפי חוץ משדרת לכולם ׳שהכל בסדר׳, שכחת? את הרי חזקה.. את כל הגיהנום שעברת, שרדת..
ואולי? אולי אם תגידי מספיק פעמים ׳שהכל בסדר׳ לסביבה, אף אחד לא ישים לב שאת מזמן לא כפי עצמך..
הלוואי והיה קיים מקום שהיית יכולה לשנייה להניח בו את הראש. הלוואי והיה מקום בו היית יכולה לשנייה להירגע ולנשום.. להרגיש מוכלת ומובנת..
והקושי לבטוח הוא כל כך גדול.. ואת מפנה את הכל כלפי פנים, כלפי עצמך -׳זולת עצמי׳.. כי את לא יכולה לסמוך על אחרים, לאפשר לעצמך להישען..
ו׳הקול הביקורתי׳ שבתוכך, ׳הקול של ההפרעה׳ הוא כל כך עצום.. הלוואי ומישהו היה יכול לשנייה להנמיך את העוצמה..
ואת רוצה פשוט להיעלם ולא לתפוס מקום..
ואיך מתחילים במצב כזה מהתחלה?
בבקשה תן לי את הכוחות לעבור את התקופה הקרובה.. כי אני כבר לא יכולה..
דנה אברמוביץ
נכון, ההפרעה באמת יכולה להיות זולת עצמי עליה נשענים ומנה מקבלים נחמה והכרה. נשמע שאת מבינה שזה לא טוב ושהיא צריכה להיות מוחלפת באדם בשר ודם. אז....
פרפר ללא כנפיים
תודה דנה. ומה קורה שאין אדם כזה עכשיו בנמצא? .. אני צריכה מקום שיאפשר לי להכיל ולעכל {תרתי משמע} את התחושות הקשות.. להביע את תחושת הפגיעות וההרגשה שלא רצויה אצל הדיאטנית, את ההתנגדות שעולה מתוכי בעקבות כך אליה, לטיפול, לתפריט, ליומן האכילה ולשקילה.. אני זקוקה לדמות מיטיבה שתכיל את כל החלקים האלה.. את הפחד מפני כל אלה.. את הקול הביקורתי והחולה מאוד שבתוכי.. שאוכל להביע אותו מבלי לחשוש מבלי להרגיש בשיפוטיות וביקורתיות.. שמתעקש להיות נוכח ולהשתלט על הכל ועל כל כולי..שלא מוכן להרפות.. ולו לשנייה {!!} לתת לי מנוחה. ואני כבר כל כך עייפה ומותשת מהמאבק הזה שמתחולל בתוכי..
דנה אברמוביץ
בטיפול נמצא אדם שכזה. כדאי לדבר עם הדיאטנית שלך על התחושות שלך וגם עם המטפל/ת הרגשי/ת.